בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים. משפט החל ונשמעו עדויות וחקירות ואז אחרי ארבע ישיבות התביעה ביקשה לעצור את המשפט כדי לתקן את כתב התביעה ולהתחיל הכל מחדש. כולל הקראת כתב אישום והגשת תשובה וכל ההליכים. הכל מההתחלה, כי התביעה שכחה לצרף כמה נאשמים.
הנאשמים שמשפטם כבר החל דרשו הוצאות כיוון שבזבזו ארבע ישיבות, והשופטת קבעה שאכן נגרם להם עוול ונזק של ממש והם בזבזו זמנם וכספם והחליטה שבסוף ההליך היא תקבע להם את החזר הוצאותיהם, בלי קשר לשאלה מה יהיו תוצאות המשפט.
בינתיים התחלפו בתיק 3 שופטים מקומיים, כשבאמצע התיק עוד הצליח לעלות גם לשופט רביעי בביהמ"ש המחוזי (כמתבקש מנפלאות המשפט העברי בבית המשפט לעניינים מקומים). חלף זמן ובסופן של עוד כמה ישיבות התביעה חזרה בה מכתב האישום.
כאן קם אחד הנאשמים וביקש מהשופט לקיים החלטת השופטת הראשונה לפסוק הוצאותיו עבור "הסיבוב המיותר" הראשון אותו עבר בהתחלה, עת נאלץ היה לנהל הגנתו פעמיים ומחדש בגלל מחדלי התביעה.
וכך פסק השופט בבקשה:
"בשים לב שבסופו של דבר לא התברר ההליך עד תום, ולא ניתן לדעת אם הנאשמים היו מורשעים, אם לאו, ובהתחשב בכך שביטול האישום חוסך מהנאשמים, ובכלל זה לנאשם הזה, סיכון של הרשעה....... אינני מוצא מקום לפסיקת הוצאות לנאשם"
הבנתם?
בכל בית ספר למשפטים, כולל במכללות הכי נידחות בקונגו או בנתניה, מלמדים שכל עוד אדם לא הורשע בדין הוא זכאי.
אבל לא במערכת המשפט הישראלית. אצלנו כותב שופט, שמכיוון שהתביעה חזרה בה מכתב האישום אז "לא ניתן לדעת אם הנאשמים היו מורשעים, אם לאו" שמעתם נכון. כך חושב וכותב שופט בישראל: מכיוון שאין נגדך כתב אישום אז אי-אפשר לומר שאתה זכאי. על המכללה בקונגו כבר דיברנו?
בעצם, אולי חסד עשה השופט עם הנאשם בכך שלא הרשיעו בדין גם ללא משפט או כתב אישום. כי כששופטים בישראל חושבים ככה וגם אומרים זאת בקול, אז מה הפלא שאחוז ההרשעות בבתי המשפט בישראל עומד מזה שנים, בקביעות מדהימה, על למעלה מ-99%?
מוקדש לכל מי שלא מבין למה למעלה מ-50% מהציבור בישראל חושבים שמערכת המשפט שלנו מידרדרת ואינה ראויה יותר לאמון.
