לדברי מנכ"ל האקדמיה הישראלית לקולנוע – מתוך 900 חברי האקדמיה הצביעו השנה 65% – כלומר מדובר בכ-600 מצביעות ומצביעים ששלחו מעטפות עם בחירותיהם במועמדויות השונות.
כן היא אמרה - בראיון לתוכנית "טלסינמה" בערוץ הראשון - שהיא "סמוכה ובטוחה שכמו בכל שנה ייבחר גם השנה הסרט הטוב ביותר", ועל השאלה בדבר נוכחותו של סרט תיעודי בקטגוריה של המועמדים העלילתיים היא התבטאה כך: "חברי האקדמיה יחליטו בעצמם אם הסרט בו מדובר הוא תיעודי או עלילתי".
על כך אומר אני: "שומו שמים והאזיני ארץ!" – גם היום, אחרי
30 מאמרים ומכתבים גלויים וסמויים, לא הבינה המנכ"ל ש"הבוחרים" חברי האקדמיה, בוחרים "רק" ממה שמניחים לפניהם, ומי שמחליט אם הסרט הוא תיעודי או עלילתי הוא "ה ת ק נ ו ן של האקדמיה" וזאת על-פי מהותו האמיתית של כל סרט וסרט.
הראשונים לדעת מהו "זָנוֹ" של סרט הם יוצריו, וכשהם לא "מדייקים" או כשהם "מאמינים" במשהו שאיננו "נכון" או
שיומרנותם מעבירה אותם על דעתם והם "טועים" ומטעים – צריכה הייתה "ההנהלה הציבורית" לפסוק ולהחליט על-פי
התקנון של האקדמיה. לשם כך הוא קיים, בשביל זה היא קיימת.
היום, אחרי עשרות רבות של
תגובות (ואיחולים!), ברור, לפחות לי, שכשחברי האקדמיה חושבים על סרט שהוא "סרט תיעודי" הם לא יצביעו עבורו כסרט "עלילתי".
מצד שני ולמרבה הצער, הם לא יכולים לתקן את ה"מעוות" ולהוציא אותו מן הקטגוריה בה הוא נמצא (הם אפילו לא יכולים לבטא ולהביע בדרך נאותה את הערכתם אליו כ"סרט תיעודי"). מי שצריכים היו להזיזו לקטגוריה המתאימה לו - הם: המנכ"ל, היו"ר, וחברי-הוועד המנהל שהסוגייה הונחה לפתחם בצורה מפורטת ובהירה. הם לא עשו זאת, למרות ואולי גם בגלל שלפחות חלק מששת חברי הוועד-המנהל שנטלו חלק בהצבעה, כלל לא צפו בסרט שבו מדובר - "המדריך למהפכה" - בזמן החלטתם.
היינו מאמינים?!
או.קיי. מאות חברי האקדמיה "חכמים", "אינטליגנטים" ובעלי יושרה עילאית – הם יביעו את דעתם בהצבעתם; הם כנראה לא יניחו לסרט תיעודי(!) לזכות במקום סרט עלילתי בפרס "הסרט הטוב ביותר" והמועמד האפשרי של ישראל לתחרות הסרט הזר שבאוסקר האמריקני. ונניח שכך אכן כך יקרה (או כבר בעצם קרה!), סרט עלילתי למהדרין "יוכתר כסרט הטוב ביותר" – אז מה הדבר "הכל-כך נורא" שקרה בדרך לכאן?!
קרו הדברים הבאים:
לחמישיית ה"עלילתיים" בגמר הגיעו רק ארבעה סרטים בדיוניים-עלילתיים – וזה לא הוגן.
לחמש מועמדויות בקטגוריות השונות הגיע "המדריך למהפכה" ובכך הוא "לקח" מועמדויות של סרטים עלילתיים ש"קופחו" לכאורה ולמעשה, עקב נוכחותו.
הוכח – ש ה ת ק נ ו ן אינו מקוים, שהרי כתוב בו בפירוש שיש רק שתי קטגוריות של סרטים בתחרות: 1. עלילתית; 2. תיעודית (הכוללת בתוכה גם דוקו-דרמה!).
הוכח – שהמנכ"ל, היו"ר וחברי הוועד-המנהל לא השכילו להבין ולפעול במועד הנכון על-פי התקנון ולפי מה שהוסבר להם היטב ובפרוטרוט.
כולם, במקום למלא את תפקידם הציבורי האמיתי בתוקף אחריותם, סמכו/סומכים על ה"חוכמה" והאינטליגנציה של חברי האקדמיה. איש לא יוכל לתקן בדיעבד את הפגיעה בה נפגעו הסרטים העלילתיים שלא זכו במועמדויות. הוועד-המנהל יכול היה לעשות זאת בין שלב א' לשלב ב' של ההצבעה, אבל מסיבות "עלומות" או "בלתי משכנעות בעליל" הוא בחר שלא לעשות זאת.
עכשיו, אם יסתבר ויתברר ש"המדריך למהפכה" לא יזכה בשום פרס "משמעותי" – חוץ מהחשיפה התקשורתית שהוא קיבל בחינם בשל פעילותי (ה"פילנתרופית" מקול הלב) – חברי האקדמיה "הבינו עניין" ותיקנו "חלקית" לפחות את שגיאות ההנהלה והמוסדות שלה, וזאת מבלי שמישהו שם לקח אחריות כלשהי (בינתיים!).
ואם צריך עוד הוכחה...
והיה אם... ואפילו אם הוא "כן" יזכה ב"משהו" – למשל רק בפרס אחד כמו "פרס התסריט" או משהו כזה, "בּוֹנוּס אמיתי" שלא ניתן לשום סרט תיעודי אחר – תהיה כאן הוכחה מהסוג של "הצדק הפואטי", שבדרך כלל אינו מסתובב סתם כך ברחובות, שתוכיח שוב שצדקתי בכל טיעוניי והסבריי – כי "איזה תסריט יכול להיכתב מראש" לסרט תיעודי שמתעד מאבק של שמונה שנים ברשות השידור?! רק תסריט של סרט תיעודי ש"נכתב" ו"מושלם" על שולחן העריכה, כמעט ובדיוק כמו ב"מחוברות" ו"מחוברים" (למציאוּת!), לא?!
"כן!!!" כי עדיף תמיד לסיים בנימה
חיובית.
מועדים וחגים לשמחה.
