שלום רב לך אדוני ראש ה
ממשלה. בנאומך בטקס הרמת כוסית, שלפת את משפט המחץ, ה"נוק אאוט" שאמור להותיר את מבקריך ומודאגיך חסרי תשובה: "אני אומר לכם, אל תדאגו. איש לא צריך ללמד אותי ואת חברי מהי אהבת ארץ ישראל". מה נגיד? ה"אל תדאגו" של הפתיח דווקא כן מדאיג, כי קשה שלא להיזכר בבגין ובשרון שעשו שימוש במשפט הזה כאמצעי לקיצוץ ריבונותנו בארץ ישראל. גם בהמשך דבריך, "אני לא חושב שיש ממשלה כלשהי שתנווט טוב יותר", אתה למעשה אומר לנו: "אין לכם בכלל ברירה". וזה כנראה אמור להרגיע...
כאשר את המשפט הזה דיקלם שרון, קשה היה להתווכח איתו, נוכח תרומתו המכרעת למפת ההתיישבות בסיני, בירושלים, ביש"ע, בגליל ובנגב. שרון תמך בכל כוחו בגוש אמונים, זרע ביש"ע עשרות ישובים, פיתח רשת כבישים, הקים תשתיות ודחף להקמת מאחזים. בגליל יזם את המצפים ובנגב - את חוות הבודדים. בערוב ימיו פגע שרון בהתיישבות, בארץ ישראל, בביטחון, בטוהר המידות והרעיל את האווירה במדינה באופן שמאפיל, ואולי אף מוחק, את כל תרומתו. איך הוא עשה זאת? בייחוד תוך הסתמכותו על המוניטין הביטחוני וההתיישבותי שהתנקז למשפט המחץ "איש לא ילמד אותי אהבת ארץ ישראל מהי".
לך, עם כל הכבוד, אין מוניטין אדיר כפי שהיה לשרון. לא יזמת ולא דחפת בניית ישובים, וגם מה שנבנה בתקופתך היה במקרים רבים תוצאה של לחץ. כיום אתה מתגאה בבניית הר חומה, אך מי שיפתח את עיתוני התקופה, יגלה את העובדה המביכה כי רק אונס קואליציוני ברוטלי גרם לך להחליט על הקמתה. כך גם היה בעניין הבית בתל חברון (רומיידה), ההתיישבות בעיר דוד, ואולי עדיף שלא לחטט יותר, כי המבוכה עלולה רק להתגבר. לא ניכר שאתה מבין את הערך של ההתיישבות ושל אהבת הארץ, כפי שמעידות גם הצהרותיך, שכל מטרותיך במו"מ הן ביטחוניות בלבד. אתה היית ראש הממשלה שמסר לערפאת את חברון, וחתמת על הסכם שבו מסרת לו עוד 13 אחוז משטחי יו"ש. אתה גם שידרגת את ההקפאה שירשת מאולמרט, שבתקופתו הייתה רק בפועל, למוצהרת ורשמית. קיצור כהונתך הראשונה בא כתוצאה מספקות כלשהן שהתעוררו בקרב שותפיך בנוגע לעוצמתה של אהבת ארץ ישראל הבוערת בעצמותיך, ואפילו אצל ראש הממשלה לשעבר,
יצחק שמיר, התעוררו ספקות כאלה כאשר בבחירות 1999 הטיל פתק לבן בהצבעה לראשות הממשלה.
40 דקות מתל אביב אם הגענו למסקנה כי בכל זאת נותר לך ללמוד דבר או שניים בנוגע לאהבת הארץ, הרשה לי לייעץ לך מי הם האנשים שיכולים להשלים עבורך את הפרקים החסרים. תן קפיצה קלה, 40 דקות ברכב מתל אביב, לשכונת הקרוונים של מגורשי חומש ושא-נור בשבי שומרון. שם, על שטח מצומצם, תוכל לפגוש בריכוז מרשים של מורים - ממש מערכת חינוך שלמה - לאהבת הארץ. בקרוון אחד תמצא את לימור סון-הר מלך, שעם בעלה הראשון, שולי ז"ל, עלתה בקיץ 2001 לתגבר את חומש שהתרוקנה ממחצית תושביה לאחר ששלושה פיגועים קטלו שלושה תושבים תוך עשרה ימים. 30 המשפחות שנטשו את המקום בבהלה מוצדקת פגשו בירידתם את משפחות התגבור שהוביל זוג צעיר זה כשנכנס לגור בתוך שדה הקרב. לאחר כשנתיים נרצח שולי, אך אלמנתו לא נשברה והמשיכה לגור עם ילדיה במקום, עד שגירשוה אוהבי ארץ ישראל בממשלת שרון.
תוכל לפגוש שם את תושבי שא-נור שפילסו ביריות במשך תקופה את דרכם אל הישוב וממנו ב"ציר המטענים", שבו אפילו צה"ל היסס לנוע. 10 דקות נסיעה משם יביאו אותך ליצהר המוכפשת העומדת במערכה כפולה נגד הטרור הערבי ונגד הטרור המשפטי של משרדי הביטחון והמשפטים שלך. שם שמעתי את המשפט "כשיש דילמה בין התיישבות לביטחון - ההתיישבות עדיפה". זוהי לא פחות מאשר הגירסה העדכנית ל"טוב למות בעד ארצנו" של טרומפלדור, שממנו נמנעה לפחות רדיפה משפטית מבית. אם תדרים לאזור חברון, תוכל לפגוש את מנחם לבני שמזה 20 שנה מעבד בעקשנות חלקת אדמה מבודדת, למרות אינספור החבלות ושבעת הניסיונות לרצחו. במחנות הפליטים של גוש קטיף תמצא את תושבי כפר דרום שהכפיל את אוכלוסייתו תחת גיהינום ההפגזות והפיגועים. מומלץ לפגוש ולשאוב כוח ממשפחת כהן שכמה מילדיהם איבדו את רגליהם ומחנה ברט המרותקת לכסא גלגלים כתוצאה מפיגוע. הכוח המניע של כל הגיבורים הללו הוא אהבת הארץ. הם מושלכים היום שם ולא גרים בישוביהם לא בגלל אילוץ ביטחוני, אלא בגלל הפרקים החסרים באהבת ארץ ישראל של כמה פוליטיקאים. אתה מכיר כמה מהם, הלא כן?
