כשנה לאחר הרצח בבר-נוער, כשנדמה היה שכל ההישגים המשפטיים של הקהילה ההומו-לסבית בישראל לא חלחלו עמוק מספיק - והשנאה גברה על הסובלנות, הקהילה הגאה יכולה לרשום לעצמה הישג - דווקא ירושלים - מעוז הזעפת הפנים וקימוץ היד כלפי הקהילה הגאה, אותו מקום אשר דחה שוב ושוב את זכותה של הקהילה לקיים בו מצעדים - אולצה - לפי
פסק דינו של השופט יצחק עמית מיום 14.09.10, לתקצב את הקהילה הגאה. במדינת ישראל של שנות ה- 2000, אם אתה חרדי ומקורב - תוכל לקבל תקציבים 'יחודיים' מכל סוג ומכל מין - אבל אם אתה הומוסקסואל - או יותר נכון ארגון גג של ארגונים הומוסקסואלים אשר מקיים מרכז קהילתי- תרבותי - חברתי לבני הקהילה ההומולסבית - הדרך לתקציב רצופת דחיות מעליבות.
במשך שנים מנסה הבית הפתוח לקבל תקציבים מעירית ירושלים לשורה של פעילויות חברתיות מבורכות - קבוצות תמיכה להומו-לסביות ממגזרים שונים (קשישים/ערבים/דתיים וכו') - קבוצות קריאה, תרבות ודיון, הרצאות, לימודים ופעילויות תרבות לטובת הקהילה ההומולסבית הרבגונית והמגוונת בירושלים - שכוללת - כן - גם דתיים - חרדים וערבים. שנה אחר שנה נדחה הבית הפתוח בתואנות שונות, ופונה לבית המשפט בכדי לקבל תקציבים - אך הבעיה - הוא תמיד אינו עונה על הקריטריונים.
השנה - לראשונה - זכה הבית הפתוח בתקציב (אם לא להתייחס לתקציב חד פעמי מלפני כמה שנים מעירית ירושלים למימון מצעד הגאווה, בסך 40 אלף שקלים ובתוספת הערת אזהרה "אל תראו בכך תקדים ואל תבואו לבקש עוד". פסק דינו המאלף של השופט
יצחק עמית היווה הזדמנות מאלפת מצידו לליבון שורה של סוגיות משפטיות אשר קשורות זו בזו כמו גם בזכות לשוויון בתקציבים - במהותה החמקמקה של האפליה המסתתרת מאחורי תירוצים על תירוצים שונים - ובשוויון החוקתי (לעומת השוויון המנהלי).
מן הראוי להציג כמה מן הדיונים המשפטיים המרתקים שעלו בפסק דינו של השופט עמית, ונדונו תוך כדי כינון זכותה של הקהילה הגאה לתקצוב מאגף הכספים של עיר הבירה של מדינת ישראל.