בואו נקרא לילד בשמו: יש בשמאל הישראלי הרדיקלי אלמנטים אנטישמיים. התערוכה האחרונה על השר ליברמן היא רק דוגמה אחת לתעמולה אנטישמית נמוכה בסגנון המזכיר את ה'דר שטירמר' הידוע. כל מכבסת המילים המנסה לכסות על ערוותה של התערוכה - פתיחות, חופש ביטוי, אמנות חופשית וכדומה - רק הופכת את העניין למצמרר יותר.
מדהים עד כמה האנשים הללו יודעים לעשות מניפולציה בשפה. זה שהם שולטים בשיח הישראלי כבר נוכחנו, אבל כשאני קורא כיצד הם מנסים לטהר את תעמולתם האנטישמית במושגים של נאורות ופתיחות, אני פשוט בהלם. איזה כישרון מניפולטיבי, ובאיזו טבעיות. כשאוצרת התערוכה, לדוגמה, אומרת ש"כולנו נולדנו נאצים במידה כלשהי, והשאלה היא האם הצלחנו להתגבר על היצר הזה, אני טוענת שליברמן לא הצליח" - לי די ברור מי הצליח במשימה ומי לא. במיוחד לאור העובדה שהאוצרת היא ישראלית שמתגוררת, משום מה, דווקא בגרמניה. האם יוזמי התערוכה מודעים לגזענותה ויזמו אותה במצח נחושה, או שהם באמת לא מבינים מהם המניעים התת-מודעים למעשיהם? לא ברור לי איזו מהאפשרויות גרועה יותר, אבל כך או כך, לתוצאה יש רק הגדרה אחת.
אינני בטוח מי המציא את הצירוף המבריק "קפיטליזם חזירי" - אולי היה זה
שמעון פרס - אבל זוהי דוגמה קלסית לשימוש פוליטי אפקטיבי בשפה. מאז שהוטבע המושג, כל מי שתומך בקפיטליזם מוצא עצמו בעמדת התגוננות. אינני צריך להבהיר לקוראי עיתון זה עד כמה אפקטיביים מבחינת השמאל הביטויים "מתנחל הזוי" או "מתנחל משיחי"; מאז שהשמאל השליט אותם בשיח הישראלי, כל מתנחל מתקשה להסביר שאין לו בכלל אחות.
לפני כשנתיים, בערב מפגש של בוגרי בית הספר שלי, שמשתתפיו באו מכל קצות הקשת הפוליטית, גיליתי דבר מדהים. השיחה נסבה, איך לא, על פוליטיקה, שטחים ו
מתנחלים. הוויכוח היה שקט ותרבותי, עד שאני, קצת בפראות יש להודות, האשמתי את אחת מבנות המחזור, משוררת שמאלנית רדיקלית - באנטישמיות. התגובה הייתה מדהימה. הגברת התפוצצה, 'הפכה את השולחן', והערב התרבותי והניחוח פוזר. בהמשך התנצלתי בכנות והגברת התפייסה, לפחות פורמלית. אך מהאירוע למדתי דבר חשוב, ובלי קשר למשוררת הספציפית הזאת: האשמת איש שמאל באנטישמיות עובדת מצוין. היא חושפת אותו לנקודה שהוא יודע שהיא אמיתית - או לפחות שיש בה משהו - אבל הוא אינו מוכן להכיר או להודות בה, מה שכבר מוציא אותו משיווי משקל; היא מוציאה מידיו את השליטה בשיח, דווקא בגלל שבירת הפוליטיקלי-קורקט; והעיקר: היא מעמידה אותו בעמדת התגוננות, שהוא כמובן אינו מורגל בה. בקיצור, האמת הקטנה הזאת, שאסור לדבר עליה, פוגעת בול.
נראה לי שראוי לכל מי שמעורב בשיח הציבורי, להתחיל להשתמש בביטוי "השמאל האנטישמי" בכל הקשר מתאים אפשרי. זה נכון וזה עובד.
נכון שלא כל השמאל הישראלי אנטישמי, ודובר מתוחכם אמור להקפיד להוסיף את ההסתייגות לאחר (!) השימוש בביטוי. לא בטוח אפילו שכל השמאל הרדיקלי אנטישמי. אבל לא יזיק אם נהפוך את הקערה על פיה, נכניס אותם לעמדת התגוננות ונאלץ אותם להסביר מדוע הם אינם כאלה. בואו נראה אותם מתפתלים ומנסים להסביר שאין להם בכלל אחות.
חשוב להבין שזו אינה רק מניפולציה. יש בשמאל הישראלי - לא בכולו, כבר אמרנו - אוטו-אנטישמיות קטנה, מסריחה ומכוסה היטב. הוצאתה לאור ובירורה הן תהליך הבראה לאומי חשוב.
"עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם. עם נבר תתברר ועם עִקש תתפתל".
