המשנה היא טקסט קנוני, יצירה יהודית מקורית הכתובה עברית והמהווה מקור לכל הקודקסים ההלכתיים. המשנה נערכה על-ידי רבי יהודה הנשיא (200 לספירה לערך) והיא אוצרת בתוכה את דעות החכמים (תנאים) שחיו בשתי המאות שקדמו לחורבן הבית ועד לאותה תקופה. בספרי, "מסכת - סיפור של חוק", אני מבקש להציע דרך חדשה להבנת המשנה, המתמקדת בהתייחסות למסכתות המשנה כאל סיפורים העומדים בפני עצמם, ועל-ידי כך, חושפת את הדילמות והבעיות הקיומיות עימן הם מבקשים להתמודד.
באופן מסורתי, התמקד המחקר הפילולוגי-היסטורי של המשנה במקורן של המלים ובהשפעות התרבותיות המובלעות בטקסט המשנאי, כגון השפעות הלניסטיות או רומאיות. הנחת היסוד של החוקרים הפילולוגיים הייתה כי הבנת המשנה תלויה בבירור הלשון המדויקת שלה והקונטקסט ההיסטורי שבה היא נכתבה. מחקרם התמקד בהעמקה בשפות המקבילות של התקופה ובהשוואת נוסחאות שונות לכתבי היד מאותה תקופה. חוקרים אחרים נקטו גישה ספרותית מובהקת יותר, תוך הדגשת העובדה שמדובר בטקסט שנשנה בעל פה. כדי שהמשנה תהיה נגישה לזיכרון, טבעו בה מנסחיה ועורכיה מטבעות לשון, משחקי מלים ומכתמים החוזרים על עצמם ונצרבים בזיכרון. אלו יכלו למשל להופיע בפתיחה של פרק ובסיומו, לכאורה בעניינים שאינם נראים קשורים. הלשון הספרותית המשותפת מעידה על אחדות העריכה, וגם על משמעות אחת הקשורה בנושאים השונים.
גישה אחרת בחקר המשנה שילבה מחקר פילולוגי-היסטורי עם מחקר מתחום ביקורת התרבות. מגמה זו מאמצת את בירור נוסחן המדויק של מלים באמצעות השוואת כתבי היד ואת העיון במקורות הקלאסיים ובשפות התקופה, אולם היא אינה רואה במשמעות המתגלה מעין "ממצא ארכיאולוגי" המהווה הסבר מוחלט לטקסט ולשיטה הלשונית שלו. הנחת היסוד של גישה זו היא שקריאה של טקסטים מכילה בתוכה תמיד נקודת מבט הנסמכת על תיאוריות מסוימות, השקפות ותפישות עולם תרבותיות ואידיאולוגיות, ועל כן יש לנקוט בזהירות ושקיפות בקריאה הפרשנית.
אני מבקש להציע דרך נוספת לקריאת המשנה, אותה אני מכנה בשם "הקריאה הגדולה". הקריאה הגדולה מתייחסת למסכתות המשנה כאל סיפורים. במרכז הסיפור - כל סיפור - נמצאות בעיה ופתרונה, דילמה והתרתה. הסיפור מכיל לרוב היתקלות של הדמות הראשית במכשול, תהליך שעובר עליה, ולבסוף התגברות או התמודדות עם המכשול. באותו האופן, אני מבקש לקרוא את הקובץ ההלכתי כסיפור, ולחשוף את הדילמה שאותה הוא מבקש להתיר.
קוראים רגישים של טקסטים בכל ז'אנר שהוא - כתבה בעיתון, חוק, רומן או שיר - מנסים באופן טבעי להבין את הטקסט כמכלול או כשיקוף של דיאלקטיקה של רעיונות הבאה לידי ביטוי בעריכת הטקסט. שכבות העריכה של הטקסט או התיקונים שנעשו בו הם חשובים ומעניינים כשלעצמם, אולם השאלה המנקרת בקורא הרגיש היא מהו הסיפור המסופר באמצעות הטקסט, מהי השאלה שהטקסט בא לענות עליה, או הבעיה שהוא מבקש לפתור. גם קובץ הלכתי נערך על-מנת להתמודד עם בעיות שהטרידו את מחבריו ועורכיו, וההלכות והמחלוקות המנויות בו מהוות, בו זמנית, שיקוף של הבעיה והתמודדות עמה.
הקריאה הגדולה מבקשת להבין לא רק את המגמה של פרק אחד בתוך מסכת, אלא את מגמת העריכה של מסכת שלמה. ההנחה המובילה את הקריאה הגדולה היא שהמסכת היא היחידה הטקסטואלית הבסיסית והשלמה בתוך ששה סדרי משנה. יש בה נושא מרכזי אחד והתפתחות טקסטואלית האפשרית בזכות אורכה. התכונות הללו הופכות את המסכת ליחידה המשנאית המעניינת יותר.
מסכת סוטה היא דוגמה טובה לכך. רק ששת הפרקים הראשונים במסכת עוסקים בטקס הנערך למי שחשודה בניאוף, ואילו שלושת הפרקים האחרים עוסקים בריטואלים הנאמרים בלשון הקודש בלבד. לכאורה, שלושת הפרקים הללו הובאו על דרך האסוציאציה - הפרק השביעי פותח בריטואלים הנאמרים בכל לשון, וביניהם הטקס הנערך לסוטה, ומכאן ממשיך לעסוק בריטואלים הנאמרים בלשון הקודש - אולם הקריאה הגדולה מחייבת אותנו להבין את החיבור בין שני העניינים, ואת הבעיה עימה החיבור מבקש להתמודד. עלינו לנסות להסביר את הקשר העמוק בין המהלך המתגבש בפרקים הראשונים של המסכת לזה המתקיים בפרקים האחרונים.
זוהי, אם כן, גישה סטרוקטורליסטית המביטה על המסכת ממבט-על. היא איננה סותרת את הקריאה הצמודה של משניות ופרקים, אלא מצטרפת אליה. באמצעות בירור העניין המרכזי שבו עוסקת המסכת, אנו יכולים לשפוך אור גם על הבנת משניות בודדות. במקרה של מסכת סוטה, הקריאה הגדולה מאפשרת לראות שהבעיה עימה באה המסכת להתמודד היא דווקא המשיחיות. המסכת מעלה על נס את התיווך הממוסד של חכמים ואת שלילת זיהויו של המשיח כאדם החי בתוך הציבור. הקריאה הזו מובילה לטענה נוספת: אם מסכת סוטה, בעריכתה הסופית הכוללת את כל תשעת הפרקים, אכן מבקרת את רעיון המשיחיות (אולי כמענה למרד בר כוכבא) ומצדדת בתיווך הממוסד של חכמים, הרי שהיא הטקסט הראשון בספרות חז"ל המחבר בין משיחיות ובין עבודה זרה: ניאופו של עם ישראל, שמשמעותו בספרות חז"ל היא עבודה זרה ונהייה אחרי אלוהים אחרים, הוא למעשה הליכה אחרי הרעיון המשיחי. באופן דומה, הקריאה הגדולה מלמדת אותנו כי מסכת מכות עוסקת לאו-דווקא בנושא המלקות אלא בהצדקת המרת עונש לעבריינים, ואילו מסכת תענית איננה עוסקת במנהגי התענית, אלא דווקא בהתמודדות עם אל מנדה ושותק.
מסכתות המשנה הן טקסט נפלא. הן כתובות עברית, הן מהוות את הבסיס להלכה היהודית לדורותיה, והן אוצרות בתוכן דעות שונות ומגוונות מדורות שונים, הנפרשים על פני כשלוש מאות שנה. בספרי, אני מבקש לפתוח עבור הקורא הרגיש צוהר נוסף אליהן. הקריאה הגדולה של מסכתות במשנה, לצד קריאה צמודה של פרקים או משניות בודדות, מלמדת על הבעיות הקיומיות שהטרידו את עורכי המסכתות, ומקרבת אותנו לעולמם ולחייהם. המסכתות המשנאיות ערוכות ביד אמן, הן מבחינה לשונית והן מבחינה מבנית, והן מסוגלות להקרין עולם תודעתי מופלא, שיש בכוחו לדבר ישירות אל הקורא והקוראת בני זמננו.
