בשנת 1986 יצא לאור באדינבורג, סקוטלנד, תרגום-לאנגלית של חליפת מכתבי האהבה בין בריק למיאקובסקי. (Mayakovsky, Vladimir (ed. Bengt Jangfeldt, trans. Julian Graffy). Love is the heart of everything: correspondence between Vladimir Mayakovsky and Lili Brik 1915-1930 (Polygon Books, Edinburgh, 1986) ובחליפת המכתבים הזו התגלתה ביותר מרמז, פרשה עלומה, של יחסים קרובים בין משה ליפשיץ למיאקובסקי ואהובתו. ראוי בהקשר הזה, שלא לבלבל בין שני הליפשיצים. היה ליפשיץ אחר, משורר יהודי-רוסי בשם בנדיקט ליפשיץ, (1887 עד 1939), מראשי הפוטוריסטים בשעתו ומקורב מאוד למיאקובסקי. הוא סיים את חייו בדרך אופיינית למשוררים יהודים רבים. כיתת יורים רצחה אותו בפקודתו של סטאלין ומשרתיו.
משה ליפשיץ החל את קשריו עם מלכות הרשעה הסובייטית לאחר המהפכה. בשנת 1918 הוא היה עדיין בוינה, שם נשא אישה והוליד שני בנים. אבל עד מהרה נטש את משפחתו והסתפח אל המהפכה הרוסית. הוא כנראה הצטרף למפלגה הקומוניסטית, וגויס לשירות הקומאינטרן. כך פגש את מיאקובסקי שהיה מראשי התועמלנים של המשטר החדש. בספר המכתבים הוא נזכר כמה פעמים בין השנים 1921 ל-1924. כאשר הפך לסוכן סובייטי קיבל גם שם זיהוי חדש והוא נקרא "דובינסקי". במכתבים הוא נזכר בשם זה. בנוסף לכך, כיוון שהיה שמנמן ונמוך קומה, וכבר כתבנו על כך במקום אחר, על דמיונו המדהים לביאליק, כינתה אותו לילי בריק בשם "שאריק", ברוסית: כדורון. ואכן תיאורים דומים שלו מופיעים גם אצל
לאה גולדברג ('על המשמר', דפים לספרות, 1960), במספדה הנהדר עליו, ובפרק הזיכרונות המרתק של חיה ארד, מראשונות קיבוץ בית זרע, ועוד.
לילי השתמשה בדובינסקי כשליח להעביר דברים ומסרים למיאקובסקי. בדצמבר 1921 היא כותבת מריגה למוסקבה שתנסה למצוא את דובינסקי כדי לשלוח משהו למיאקובסקי במוסקבה. אחרי כמה ימים היא כותבת שלא מצאה אותו ומבקשת שאם יגיע דובינסקי אליו, שישלח אותו מיד (לא ברור לאן) וימסור לו ד"ש ממנה. אחרי כמה ימים היא כותבת: אני מצטערת שדובינסקי לא מצא אותך במוסקבה.
בינואר 1922 היא מספרת על דובינסקי את הקטע עם ה"כדור" ומוסיפה: הוא בחור טוב, חבר של בראמסון. תאכיל אותו ארוחות אם הוא רוצה. וולוסיק (כינוי חיבה לולאדימיר מיאקובסקי)! הוא מעריץ פוקר, אבל הוא משחק כל-כך רע, שאף פעם אינו זוכה. רחם עליו, מינוֹס (עוד כינוי חיבה)! יש לו תכונה רעה אחת - הוא אוהב את האימאג'יניסטים!
ובהמשך המכתב: אני שולחת כמה מהבדים (היא הייתה ציירת והיה לה הרבה משותף עם מיאקובסקי שהיה אף הוא צייר) שלי עם דובינסקי, כך שלא אצטרך לסחוב הרבה. 1) קאמבריק (אריג כותנה עדין) לבגדים תחתונים. 2) צמר כחול לשמלה. 3) שחור. 4) בד משובץ. הוא מביא משהו בשבילך - אני לא יודעת אם הוא יצליח להביא את זה אליך.
בספטמבר 1923 מיאקובסקי שולח מכתב ממוסקבה ללילי בברלין: קיטי: קבלי משאריק קבלה על 65 דולר, זה יקל עלי להעביר את התסריט במוסקבה. אחרת הם יגידו: זה רק מיאקובסקי שוב. (עורך הספר מוסיף: 1. המכתב נכתב ברכבת מברלין למוסקבה. זוג האוהבים בילו בקיץ בגרמניה, באתרי נופש ובברלין. מיאקובסקי חזר לברלין ולילי ואוסיפ בריק נשארו עוד כמה ימים בנופש. 2. לא ברור לאיזה תסריט הוא מתכוון (כנראה התסריט הבלתי גמור "בנץ מספר 22", שנכתב בהשפעת נסיעתו הראשונה לגרמניה ב-1922. ברור שדובינסקי נטל חלק בעבודה על התסריט).
במכתב של מיאקובסקי ממוסקבה ללילי בפריס מפברואר 1924 הוא מזכיר שקיבל מכתב משאריק.
לאחר שבוע לילי שולחת מכתב מפריס למיאקובסקי במוסקבה, בו היא כותבת: מה קרה בקשר לויזה האמריקנית? האם קיבלת את מכתבי ואת מכתבו של שאריק? האם כבר קיבלת מברק ממנו? (העורך כותב כי מיאקובסקי ניסה כמה פעמים לנסוע לארה"ב. לא ברור האם המכתב והמברק נגעו לעניין הויזה? עם זאת, יש בספר צילום של מיאקובסקי בניו-יורק ב-1925, אבל לא בקשר לדובינסקי).
