לפני עשרה חודשים קיבלה הממשלה את ההחלטה להקפיא את הבנייה בכל יהודה ושומרון, למעט מבנים שכבר הונחו היסודות לבנייתם. אז קמה צעקה בשטחים-מבית אריה ועד קריית ארבע לבטל את צו ההקפאה. מפלגות הימין קפאו על שמריהן ולא עשו דבר. ואם עשו, בחלוף עשרה חודשים אני יכול לומר שזה לא שינה מאום. ההקפאה נכנסה לתוקף. מיותר לציין כי כבר מתקופת אולמרט הבנייה בשטחים נכנסה הלכה למעשה להקפאה, או זחילה איטית עד בלתי נראית.
הבעיה האמיתית עם ההקפאה היא לא קביעת העובדות בשטח-אם בונים או לא בונים, ומה יהיה חלק מאיזו מדינה, אלא הקבלה המוחלטת של ממשלת ימין שיהודה ושומרון אינם צריכים להיות חלק ממדינת ישראל. על זה קמה צעקה. לא יותר. כלב נובח, לא נושך. הרי איזו היסטוריה יהודית יש בחיפה? יכול להיות שאני טועה, אך בחיפה, או ת"א אפילו, למען העניין, אין היסטוריה של ממש. לא בזכות ערים אלו בחרו בפלסטינה כמושב הלאומי של העם היהודי במאה הקודמת. בחרו בארץ הזאת בזכות חברון, שכם, בית אל, בזכות ציון, בזכות ירושלים. ברגע שהתקבלה החלטת הממשלה על ההקפאה, כל הטיעון ההיסטורי לזכאות על ארץ ישראל נדף כאילו מעולם לא היה.
כמובן, כמו תמיד, מאיימות מפלגות הימין בהפלת הממשלה, יחד עם הגורמים הניצים בתוך הליכוד. ונניח ויפילו את הממשלה, מה יקרה אז? אם לבני תיבחר (או כל מי שיוביל את קדימה) הרי ברור שתהיה לה את היכולת הלגיטימית להקפיא את ההנחלויות, או אפילו להשיב אותם. ברור שהשיחות שמקיים נתניהו הן משא-ומתן, ולא משנה מה הוא יסכים לתת-כמו אולמרט, הפלשתינים ינסו להתחיל את השיחות בנקודת המוצא בה הן הסתיימו, ברור שהימין לא יהיה מרוצה. אם נתניהו שוב יבחר-הרי הימין הפיל אותו. אז אולי מליברמן תבוא הישועה? אני לא בטוח איך יאכלו בימין את נוסחת החלפת השטחים והאוכלוסיות של ליברמן, כי גם בה חלקים רבים של איו"ש נותרים בצד השני. אפילו אם פייגלין יבחר-מה הוא יעשה?
הימין נמצא בבעיה זו כבר שנים. הוא שולל כל אפשרות של מדינה נוספת בין הירדן לים. בין אם טענות אלו מוצדקות או לא (ולדעתי הן כן) צריך למצוא דרך ליישם את המדיניות הזאת בשטח. הרי לא ריאלי להשליך את הערבים (ישראלים או לא) לירדן, לבנון, מצרים או אפילו עזה. האם הסטטוס-קוו הוא מה שאנו באמת שואפים אליו? הרי גם הימין רוצה לחיות כאן בשלום. ההבדל הוא בפירוש המילה שלום. אם יש לימין מטרה אחרת, חובת ההוכחה היא עליו להציע אלטרנטיבה אמיתית לפתרון שתי המדינות לשני עמים. לא משנה מי עומד בראש, אלא מה יש לו בראש.
