אחרי התדהמה, הרוגז והכעס מתבקשות שתי הערות קצרות.
הערה ראשונה על המהומה, בימים האחרונים באתרי רשת שונים, סביב האשמות בדבר הטרדות מיניות מצד השותפים למאבק של מפגינות שמאל בבילעין כנגד גדר ההפרדה, וכנגד התנהלות המשטרה/העירייה/המתיישבים ב"בית יהונתן" בשייח ג'ראח.
אחרי עיון ברשימות שפרסמו יוסי גורביץ,
חנה בית הלחמי, רחביה ברמן, נעמה כרמי ואחרים, בהן הגיבו לרשימתה של רוני אלוני-דובניק ב-News1, ש"פתחה" את ה"סבב" הנוכחי של המהומה, אפשר להגיע למסקנה, גם אם אינה מגובה בראיות משפטיות. [כאן המקום למילה טובה לגב' רוני אלוני סדובניק. גם אם חלק מהפרטים שהביאה אינם מדויקים ישנה חשיבות ציבורית רבה בהעלאת הנושא ודרכי ההתמודדות עימו לסדר היום הציבורי].
היו גם היו תופעות של הטרדות מיניות - שעל מידת חומרתן ישנו ויכוח - של מפגינות שמאל מצד שותפיהן להפגנות ולמאבק הרעיוני. התופעות הללו טופלו "מבפנים" על-ידי החוגים המארגנים את ההפגנות ולא על-ידי גורמי האכיפה - המשטרה - ובתי המשפט כמתחייב. לכך ניתנו הסברים שונים ומגוונים כשהבולט ביניהם הוא כי לא צריך להוציא את "האירועים" החוצה על-מנת שלא לפגוע במאבק.
אחרי גל הרטוריקה, ההכחשות, ההתפתלויות, ההסברים, הניסיונות "להכניס את האירועים לפרופורציה" וכיוב', נשארנו עם תופעה מבישה. צודקים הכותבים/ות המבקרים/ות בחריפות את התופעה והניסיונות לטפל בעבריינות ב"תוך המחנה".
צריך היה להגיש תלונות למשטרה, לבצע מעצרים אם צריך, ולהגיש כתבי אישום. כל יתר ההסברים מיותרים. כתם מכוער דבק ב"מאבק". כי או שאתה מסביר או שאתה צודק.
אולמרט תוקף ו"מר ביטחון" מתחמק.
הערה שנייה: כשאהוד אולמרט תוקף את
אהוד ברק על התנהלותו, מגיב האחרון כי הדברים אינם ראויים לתגובה. בתקשורת חוגגים על הכותרות, ואח"כ מבקרים את אולמרט העומד כיום לדין על שורה של עבירות חמורות וטוענים "איך הוא מעז",הרי האינטרס שלו הוא לחסל חשבון עם מי שגרם פוליטית להתפטרותו.
נכונה הביקורת שמטיחים באולמרט. ציבורית כש"שק של עבירות" חמורות תלוי ועומד נגדו ומתברר בבית המשפט, אחרי שנאלץ להתפטר מתפקידו הרם בגלל ההאשמות נגדו, הוא לא נמצא במצב המאפשר לו מוסרית מעמד של מי שמבקר אחרים.
בכל זאת משתלבות במסופר על מר ברק כמה עובדות התואמות את התנהלותו בנושאים פוליטיים וביטחוניים. העובדה ששרי מפלגתו נמנעים מלצאת להגנתו מדברת גם היא בעד עצמה.
אז לא מספיק לומר כי "הדברים אינם ראויים לתגובה". ברק צריך להתמודד עם ההאשמות. כנראה שהוא יודע שלא יצליח בכך, וגם אם פה ושם "יתפוס" את תיאורי אולמרט כבלתי נכונים, במהות כנראה יש לראש הממשלה בעבר, מספיק ראיות, ועדויות על-מנת לבסס את עיקרי האשמותיו.
ברק צריך לסיים את תפקידיו הציבוריים, ולהמשיך "לעשות לביתו". הוא צריך היה לעשות זאת זה מכבר. כרגע נראה שהאיש הפיקח הזה אינו מוכן לכך. זה מרגיז ומתסכל להמתין עד שבסופו של דבר הוא יאלץ לעשות זאת.
ואולמרט? התיאורים שלו את שר הביטחון נשמעים אמינים למדי. אבל מה לעשות, נראה כי כבר השלים עם העובדה שלפחות בטווח הנראה לעיין הוא סיים את דרכו הפוליטית/ציבורית, ועל כן הוא מבקש לבוא חשבון עם אלה שאילצו אותו לכך.
גם זה מרגיז ומתסכל.
אבל הסיבה לא כל כך חשובה. חשוב שעם כל ההסתייגות והביקורת על התנהלותו הציבורית של אולמרט היה לו מספיק אומץ לתאר את הדברים גם אם ידע שיוכפש בחזרה.
