הסקר המערבי המוכר והחביב אינו מתאים בכל מרכיביו על האדמה הזאת במערב, הרוב מוביל את אלה שאיכפת להם על האדמה הזאת. אצלנו, אלה שאיכפת להם יובילו את הרוב, גם אם הם קומץ קטן. החיים כאן תובעניים יותר, רק אלה שאיכפת להם יישארו כאן בכל מחיר. אלה שלא איכפת להם יקוצו בחיים כאן ואז יתחולל המהפך. האכפתיים הרדומים יקיצו מתרדמתם וביחד עם האכפתיים הערניים יבראו רוב שאיכפת לו. אין טבעי מן המסקנה הזאת אלא אם נוּבס במלחמה.
מי הם אלה שהכי איכפת להם כיום מהמגמות המסתמנות ורשומות כבר בעתיד שלנו? שאלה יפה, אבל היא מקדימה שתי שאלות הכרחיות - מה זה "שלנו"? עתידו של מי מאיתנו? יש יהודים ויש ערבים וגם בתוכם יש הסתעפויות לרוב, ולכן התשובה תהיה שהעתיד של כל מי שחי וקיים על אדמת ארץ-ישראל, מן הגולן ועד אילת ומנהר הירדן עד הים התיכון, הוא עתיד של כולנו. בלי הבדלים מטעמי גזע, מין, דת ולאום.
מהם "המגמות המסתמנות ורשומות כבר בעתיד"? הווי אומר, לאן מובילים את כולנו כל ההחלטות הבינלאומיות שהוחלטו לגבנו, ההסכמים שנחתמו ברוב טקס, ההתחייבויות של ישראל כלפי אומות העולם, ההבטחות שקיבלנו והבטחנו, וכמובן פרטי השיחות המתקיימות ממש בימים אלה וכבר מייצרים דעות על המגמות המסתמנות, בנוסף על אלה הרשומות כבר בעתיד. המציאות אינה שוקטת על השמרים. היא נעה לכיוון של פתרון הסכסוך והשאלה הגדולה היא - מהו הפתרון?
אל דאגה, יש בקרבנו חכמים, בני חכמים וחכמי חכמים שאיכפת להם ושיודעים ידיעה חד-משמעית מהו הפתרון. הוא נהיר, בהיר, צלול וּברור ואין בִּילְתו. שתי מדינות. חלוקת ירושלים. נסיגה לגבולות 67 עם תיקוני גבול מוסכמים ופשרה בזכות השיבה. עובדים מאוד קשה בשביל להגיע לפתרון הזה ולא מקדישים תשומת-לב ליום שלמחרת הגשמתו כלל ועיקר. בתוך כך שכחנו גם לבדוק אם הפתרון הזה מקובל על אותם "כּוּלָנוּ" דלעיל, שמן הסתם לא יתאדוּ מפה. ושוב - "בלי הבדלים מטעמי גזע, מין, דת ולאום". וכאן מתקבלת מסקנה קשה: הסכמים בין מנהיגים שלא ייקחו בחשבון את "כּוּלָנוּ", לא יחזיקו מים. גם אם יתקבלו על דעת הרוב.
אבל יש בינינו אכפתיים לא פחות שאינם מסכימים לפתרון שיחזיר את היהודים ל"גבולות אַוּשוִיץ" ומעבֵר לגבולות - עוינות מתואמת בין פלשתין, אירן, סוריה, חמאס וחיזבאללה. גם האכפתיים האלה אינם רוב ואולי הם מיעוט מבוטל על-ידי מיעוטים אחרים. בידוע הוא, הן לאלה והן לכל האחרים, שבבוא ה""שלום"" כולם ירכשו נשק ושאר כלי משחית מכל הבא ליד בשביל להשתמש בו. ההצהרות ממשיכות להדהד וההסתה חוגגת. הפיתרון הזה נראה כמו היערכות ופרישת כוחות לקראת מלחמה עקובה מדם. שוּם שלום. מה עוד שבכל הצדדים יש קיצוניים שיזרעו הרס וחורבן באמצעים דלים ביותר במטרה לשרש את ה ""שלום"" המקרטע הזה בתוך המירכאות הכפולות והמכופלות.
חובה קדושה היא לבחון בהגינות את אפשרות המדינה האחת. למען כולנו. 