שוב מגן בית המשפט על מומחיו

בית המשפט ביטל את מינויו של המהנדס מר רונן שטרנברג, בהחלטה מיום 26.09.2010. [ראה ת"א 22024-01-10 יעקב ואסתר כץ נ' ט.רימון יזמות ובניה [1997] בע"מ, בית משפט שלום חיפה]. ההחלטה מנומקת ומשתרעת על פני 3 עמודים, אך היא נמנעת באופן מוצהר מלדון בטענות עליהן נסמכת בקשת הביטול וחבל. "אינני מוצא לנכון לדון לגופן בטענות שהועלו על-ידי ב"כ התובעים כנגד המומחה, שהרי אלו יוכרעו מן הסתם לגופן בפסקי הדין בתיקים הנזכרים בבקשה (ב"כ התובעים לא צרף לבקשתו העתקים מפסקי הדין הרלוונטיים)” למרבה הצער, בית המשפט בחר שלא לדון לגופן של טענות הבקשה ובכך פספס הזדמנות לברר האם המומחה שמינה אכן ראוי למינויו, או שמא אינו ראוי, דבר שהוא בעל חשיבות למערכת בתי המשפט הממנה מומחים מטעמה דרך שגרה, ואחר כך גם מאמצת את חוות הדעת שלהם, לרוב, כבסיס לפסקי הדין. הפספוס הוא כפול, שכן לו היו מתבררות טענות בקשת הביטול, בית המשפט היה יכול לדעת אם יש בהן ממש, אם לאו. דבר זה היה נותן בידי בית המשפט את הידיעה הנכונה והאמיתית לגבי כישוריו האישיים והמקצועיים של המומחה, לזכותו או לחובתו. כאמור, בית המשפט העדיף לעקוף סוגיה חשובה ומהותית זו ובכך מנע מן האמת להתגלות דבר אשר היה תורם לציבור המתדיינים כולו, כמו גם לבית המשפט עצמו אשר בעניינים מקצועיים נסמך על מומחים המהווים "זרועו הארוכה" ולרוב, כאמור, גם נצמד לדבריהם מבלי לשנותם. בהחלטתו שלא לדון בטענות גופן, בית המשפט פספס הזדמנות "לטהר" את המומחה מהטענות שפורטו כנגדו בבקשה, לו היה מתברר כי אין בהן ממש, ואז היה יכול להמשיך ולמנות את אותו המומחה בתיקים אחרים, בלב שלם. אבל בית המשפט בחר שלא לקבל תמונה מלאה ונכונה על אודות המומחה שמינה, ובכך הכשיר את הקרקע למינויים נוספים של אותו מומחה... על-אף שבפניו נפרשה יריעת טענות רחבה כנגד אותו מומחה. אפשרות זו נמנעה מבית המשפט אשר הבהיר כדלקמן: "אבהיר, למען הסר ספק, כי אין בכך כדי להטיל דופי כלשהו בכישוריו, במקצועיותו או ביושרו של המומחה אולם, נראה כי באווירה הקיימת בין ב"כ התובעים למומחה, ראוי שימונה מומחה אחר”. לאמור, למרות שבפני בית המשפט עמדו טענות קשות כנגד יושרו, מהימנותו ומקצועיותו של המומחה, טענות אותן הוא לא ברר ולכן הוא אינו יכול לשלול אותן, בית המשפט ימשיך למנות את המומחה, גם בתיקים אחרים, בהמשך. נשאלת השאלה מדוע חשש בית המשפט להטיל דופי בכישוריו של המומחה? האם אין זה אינטרס משותף של בית המשפט ושל מדייניו? האם מצופה כי הציבור ייתן אמון במערכת משפטית שנמנעת מלדון בטענות לגופן מחד-גיסא ומאידך-גיסא מבהירה כי אין דופי בכישוריו, במקצועיותו וביושרו של המומחה שמינתה? האם בדיקה קפדנית של כישוריהם של בעלי תפקידים, במיוחד אלה המשרתים את המערכת המשפטית, במיוחד אלה שנטען על-ידי צד לדיון כי יש פגם בהתנהלותם, כישוריהם, מהימנותם ואמינותם אינה חשובה?! בפני בית המשפט עמדה בקשה מנומקת, נתמכת במסמכים ובנספחים, בקשה מגובה בראיות להוכחת העובדות הנטענות. מנגד, עמדה מול בית המשפט תגובתו של המהנדס שטרנברג, כך שבית המשפט היה יכול לבדוק את טענות הצדדים ולהכריע בהן לגופן. למרבה הצער, בית המשפט בחר שלא לעשות כן. בית המשפט ביטל את מינויו של המומחה בשל "חוסר אמון" צד לדיון בכישוריו של המומחה ובמיומנותו. עילה זו, היא אומנם עילה מצוינת לפסילת מומחה, שהרי מאחוריה עומד אמון הציבור במערכת המשפטי, אך חוסר אמון, כמו גם אמון, צריך שיישען ויסתמך על משהו... ואותו "משהו" כלל לא הוברר על-ידי בית המשפט. הכותבת מניחה כי מצד אחד עמדו לנגד בית המשפט אינטרס יעילות הדיון ואינטרס החיסכון בזמן (שיפוטי), אינטרסים שאין להקל ראש בחשיבותם ויצוין כי אינטרסים אלה לא הוזכרו בהחלטת בית המשפט. מנגד עמדו לנגד עיניו אינטרסים מהותיים כמו חקר האמת, ירידת לשורשם ולעומקם של דברים, וכן האינטרס הנעלה ביותר: עשיית צדק. מההחלטה לא ברור אם לבית המשפט הייתה בכלל התלבטות בין האינטרסים השונים אך עולה בבירור כי הוא נמנע מלדון בטענות גופן, וכי "כבודו" של המומחה שמינויו בוטל חשוב הוא מאוד לבית המשפט. למען הגילוי הנאות אציין כי הח"מ היא החתומה גם על בקשת הביטול.