התקשורת אינה אוהבת במיוחד את
אביגדור ליברמן ואילו הציבור, למרבה הצער, כנראה חושב קצת אחרת. גם ב-ynet לא אוהבים את ליברמן;
כתבה מיוחדת מייחסת לו כוונה להתעמת עם נשיא ארצות הברית:
- "שר החוץ מוסיף להבעיר את הקרקע בין אובמה לראש הממשלה. 'אם נתפתה להקפאה של חודשיים, אחריה הם יכריזו על תוכנית עם קווי 67' ויכפו אותה', אמר ליברמן לבכירי מפלגתו. 'נישאר כדי למנוע מנתניהו רוב. גם בליכוד כועסים עליו'".
כולם רוצים לראות את ליברמן בחוץ וכמובן גם את שס מגרשת הילדים. בכלל, הקואליציה היחידה שהשמאל מוכן לקבל לעת הזאת היא קואליציה של הליכוד (בגרסתו הכנועה והמרוסנת) עם קדימה ומפלגת העבודה.
מערכת עיתון 'הארץ', שחבריה תמיד היו משוכנעים שעליהם לנהל את מדינת ישראל, כותבת במפורש שיש להקים "קואליציית הסכם" וכדבריה:
- "כל עוד נתניהו דבק בליברמן וישי, קריאותיו הנרגשות לפלשתינים שיחזרו למו"מ נשמעות חלולות. אם הקואליציה היא שמונעת ממנו להמשיך בהקפאה ולהתקדם בתהליך המדיני, עליו להחליף את שותפיו. קדימה צריכה ורוצה להיכנס לממשלה. ציפי לבני, שהודיעה על תמיכתה במהלכיו המדיניים של נתניהו, צריכה לקדם אותם כשרת החוץ. רק ממשלת מרכז, שיהיה בה רוב ברור לתומכי הפשרה, תוכל לקדם את ההסדר עם הפלשתינים ולחלץ את ישראל מהבידוד הבינלאומי שבו היא נתונה. הקמתה חיונית בעת הזאת".
רבים סבורים שתסריט הבלהות של הקמת ממשלת מרכז-שמאל שתקבל את תכתיבי ארצות הברית, שוב אינו תסריט בלתי סביר. גדולי חסידיו של נתניהו לא מייחסים לו יכולת עמידה במצבי משבר וכושר מנהיגות אמיתי, וקיימת הערכה כללית שתחת לחץ מסיבי הוא יתקפל ויעדיף לשרוד בשלטון, גם אם משמעות הדברים היא בגידה בכל מה שהתחייב לבוחריו.
כל אחד רשאי להחזיק בדעתו, ומכבר למדתי שבוויכוח הזה הסיכוי לשכנע הוא נמוך, אולם עלינו להודות לשר ליברמן המסרב בתוקף למכור לעם לוקשים. הוויכוח הנטוש כעת אינו נוגע להקפאת הבנייה ובסירוב ישראלי "להאריך" את הקפאת הבנייה בחודשיים תמורת הבטחות אמריקניות מרחיקות לכת. מן הראוי, שהציבור הישראלי יבין לפחות על מה נטוש הוויכוח האמיתי.
מעניין שאף אחד בתקשורת השוקדת על אספקה שוטפת של דיסאינפורמציה לציבור, לא שואל עצמו למה ארצות הברית מוכנה להשקיע כל-כך הרבה אנרגיה והבטחות בקשר להקפאת הבנייה; והתשובה היא, שהיא כנראה מחויבת לפלשתינים ולעולם הערבי למהלך מדיני ברוטאלי, בו ייכפה על ישראל בטווח הקצר הסדר במתווה הידוע. ליברמן מבין זאת ומתעקש לספר לעם את האמת ועל הפשע הזה באמת לא יסלחו לו.
מי שמעוניין בכל הסדר, לרבות הסדר כפוי, במסגרתו תוקם מדינה פלשתינית, מבלי שבשלו התנאים היסודיים ביותר לכך שמדינה כזו לא תסכן את ישראל, בוודאי צריך לשמוח על המהלך האמריקני. מי שסבור, כמוני למשל, שהסדר מאולץ לעת הזאת הוא מרשם בדוק לאסון בעתיד הקרוב, חייב להתנגד. אף אחד אינו רשאי להמשיך ולרמות את הציבור כאילו מתקיים כאן ויכוח על הקפאת הבנייה - זה ממש לא הנושא. ההקפאה אינה אלא מבחן שהציבו הפלשתינים לארצות הברית על-מנת לבחון את נחישותה לכפות הסכם על-פי הרצוי להם.
ליברמן צודק גם בכך שהוא מתעקש להישאר בממשלה. כל עוד הוא יכול להבטיח רוב בממשלה לעמידה איתנה יותר נגד הלחץ האמריקני, חובה עליו להישאר ולהילחם על עמדותיו. ברור שאם יחליט נתניהו להיכנע לתכתיבים, הוא יקים ממשלת שמאל-"מרכז" בלעדיו ויפרק את הקואליציה הנוכחית. סדר היום הפוליטי של ליברמן בוודאי לא צריך להיקבע במערכת עיתון הארץ.
