אביגדור ליברמן הוא לא דיפלומט, הוא לא צבר, הוא לא חברמן ורק פוליטיקאי עם 15 מנדטים.
יצחק רבין ז"ל לא היה דיפלומט, אלא היה צבר, היה ישיר, דוגרי, עקף את שר החוץ בזמנו, דיווח ישירות לראש ה
ממשלה בזמן כהונתו כשגריר ישראל בוושינגטון וכולם התלהבו ממנו. ההבדל בין רבין ז"ל לליברמן הוא כי רבין היה צבר מחוספס ובעיקר "אחד משלנו" - הפלמ"ח, ההגנה, צה"ל, רמטכ"ל ואיש ביטחון ישראל. לכן לרבין היה מותר לא להיות דיפלומט, להיות בוטה, ישיר, עוקף פרוצדורה; והתקשורת על פרשניה אהבה אותו, ולא זכור לי שדרשו לפטרו.
עבור נתניהו, ליברמן הוא "נכס פוליטי"; מחד-גיסא, הוא יכול להציג לממשל אובמה ולקהילייה האירופית את המתנגדים ה"קשים" מבפנים ואיך הוא מתגבר עליהם, וחייב לתמרן פוליטית כדי לשרוד. מאידך-גיסא, 15 מנדטים הם גוש חוסם רציני כלפי פנים, שמאיים על המתונים ותומכי נתניהו במפלגתו, שלא יתקרב ויבקש לצרף את קדימה ו
ציפי לבני - שנעה מהמרכז ושמאלה - וקדימה, המצטיירים בציבור כמוכנים לפשרות מרחיקות-לכת עם אבו-מאזן ובנושא חלוקת ירושלים.
אסור לשכוח: קדימה בראשות
אהוד אולמרט + ציפי לבני ניהלו מו"מ של שלוש וחצי שנים עם הפלשתינים, הבטיחו להם הרים/ערים וגבעות, חלקי ירושלים; אך אבו-מאזן, כקודמו
יאסר ערפאת, לא הסכים להסדר.
אסור לשכוח: יאסר ערפאת קיבל מ
אהוד ברק יותר ממה שהציע אהוד אולמרט, וסירב. ציפי לבני הבטיחה יותר מאשר מציע
בנימין נתניהו, והוא סירב, בגלל עיקרון זכות השיבה, שליטה בעמק הירדן, הגושים הגדולים, ובעיקר בגלל שהם לא רוצים מדינה יהודית במזרח התיכון.
אסור לשכוח: אבו מאזן התבטא רק לפני כמה שבועות, על כך שהוא לא יסכים לעולם להסכם שבו ייכתב מדינה יהודית, ולא אכפת לו שיקראו לזה מדינה ציונית אימפריאליסטית. להזכיר לציבור פעם נוספת: בהחלטה משנת 1947 על חלוקת הארץ נאמר מדינה יהודית ומדינה ערבית. במגילת העצמאות, אותה הקריא
דוד בן-גוריון בפאתוס רב, נאמר: "הנני מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית, היא מדינת ישראל". מסקנה: בלי הסכם שיאמר במפורש שישראל היא מדינה יהודית, היא מדינת העם היהודי (על תפוצותיו) - אין הסכם, אין מו"מ ואין חתימה.
כל הדברים לעיל מובילים לנאום ליברמן באו"ם. אפשר להסכים, אפשר להתווכח, אפשר להתנגד, אבל כדאי לשמוע ולהאזין לאיש עם 15 מנדטים.
הזמן פועל לרעת הפלשתינים - אמרתי זאת מספר פעמים בעבר ואני חוזר שוב: מה שיכלו לקבל בתקופת ערפאת, לא קיבלו בתקופת אולמרט/לבני, לא יקבלו בתקופת נתניהו - עם קיצוני הימין מחוץ ובתוך המפלגה - ולא יקבלו בעתיד. הזמן שהם מפסידים מקצץ להם בגבולות, בשטח וביכולת להגיע להסדר סביר מבחינתם. ואם נוסיף על כך שאבו מאזן לא מייצג את העם הפלשתיני, אלא בקושי חלק מהגדה המערבית וממשלת עזה בגיבוי אירני, שלא תקבל שום הסכם - הרי לכם מבוי סתום לשנים רבות.
תוכנית
ברק אובמה-
הילרי קלינטון, שהסכם ניתן להשגה תוך שנה, היא במסגרת "חלום באספמיה" ומתבררת במציאות כ"חלום בלהות" פוליטי עבור ממשל ארה"ב. אובמה יורד בסקרים, הבחירות הקרובות לקונגרס והסנאט לא מנבאות טובות, ובצדק. אובמה הוא איש של דיבורים, נאומים והצהרות כותרתיות לתקשורת; המציאות שונה וקשה, והוא לא מצליח להתמודד עם בעיות העולם, בעיות עירק, אפגניסטן, אירן ובקושי עם בעיות פנים-אמריקניות. מסקנות ביניים של שנתיים לממשל אובמה - אכזבה לכל אורך החזית הפוליטית והכלכלית.