הסרט "הבא" של מנחם גולן: שיחה פנימית ביני לביני

אני אציין כפתיחה רשימה נבחרת ומצומצמת של שלושה-עשר סרטי קולנוע בלבד: "אלדורדו", "מרגו שלי", "פורטונה", "קזבלן", "לופו", "כץ וקרסו", "לפקה", "יהלומים", "מבצע אנטבה", "קשר האורניום", "הקוסם מלובלין", "מחץ הדלתא", "מעבר לשיא". - אתה יודע כמה שנות חיים, מאמצים, וכסף צריך על-מנת לעשות מחדש ועוד פעם את כל הסרטים האלה?! - שאלה מורכבת ומסובכת. סוגייה ראשונה – מי שואל אותה?! ולמה?! סוגייה שנייה – על אלו סרטים מדובר כאן?! מי עשה אותם כבר?! ולמה בכלל צריך לעשות אותם עוד פעם?! - "רימייק!" (עשייה מחדש) – בשביל מה זה טוב?! הם "טובים" איך שהם, ואם הם לא טובים – הם "רעים" איך שהם. "או.קיי." – אז לא צריך לעשות אותם עוד פעם, אפשר רק להציץ בהם עוד פעם; ובהתחשב בעובדה שכולם נעשו (בוימו) על-ידי איש בולדוזר אחד, ובגלל שהוא עדיין כל-כך רוצה – אז צריך לתת לו אפשרות להמשיך וליצור, לנסות לעשות עוד פעם את מה שהוא הכי אוהב לעשות, לעשות משהו טוב מבחינה קולנועית, פילמאית. עוד פעם, למה לא?! מגיע לו, הוא הוכיח את עצמו כבר מספיק פעמים, הוא הפיק סרטים לכל-כך הרבה במאים אחרים, צריך לתת לו (לביים בלבד – שמישהו אחר יפיק פיננסית), בגלל שהוא כל-כך צריך(!) ורוצה לעשות את הסרט, שתמיד הוא כל-כך רוצה לעשות. מנחם גולן (82) רוצה לעשות עוד סרט, תמיד הוא הכי רוצה בעולם לעשות את הסרט הבא. והוא בכלל לא מבטיח שזה יהיה הסרט האחרון שהוא ירצה לעשות. אז מה, ככה הוא! אז בואו (קבלו את ההמלצה שלי) נאפשר לו (בקצת תמיכה של כסף ציבורי) לביים את מה שהוא כל-כך רוצה לעשות – "הקיץ האחרון בבאדנהיים" לפי ספרו של אהרן אפלפלד "באדנהיים 39" – שני חתנים של "פרס ישראל" בכרטיס קולנוע 1/חד. מה כבר יכול להיות?! זה בטח יהיה לפחות ברמה של הסרטים שהוזכרו לעיל ואולי אפילו ברמה גבוהה יותר. מצד שני – למה לתת לו?! הרי ישנם עוד כמה במאים כמעט בגילו, או צעירים ממנו באיזה 10 או 15 שנים – שבכלל כבר לא מנסים או מבקשים.