X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
ראינו בטלוויזיה את המצלמה משוטטת על הקיר בחדרו של הנער ראמי עארה, שנהרג במרד באוקטובר 2000. התמונות הלשינו על חלומו המדיני: מפת פלשתין הגדולה שבאמצעה רובה קלצ'ניקוב, ופוסטר ענק של הצורר סדאם חוסיין...
▪  ▪  ▪
בחלום: מפה וגם רובה
[צילום אילוסטרציה: AP]
   יפעת גדות
פורצות מהומות ספטמבר [2000]

להניח למהומות אוקטובר ולחיות בכפיפה אחת
דודו אלהרר
במקום לבדוק במה כל צד היה אשם בעבר, להאשימו ולתבוע סעדים משפטיים, כדאי אולי לחשוב איך משקמים את היחסים בינינו - היהודים והערבים - מכאן והלאה * יהודי וגם ערבי, עשה לך חבר והסתלק מן הסכסוך
לרשימה המלאה

מומחים לדעת קהל יודעים שההגדרה עושה את התודעה, במיוחד אם היא מגיעה במאסה. "הפגנות", זאת ההגדרה שבחרו להגדיר מנהיגי הציבור הערבי בישראל את המהומות באוקטובר 2000. ואחרי שההגדרה הזאת נטמעה (בעזרת דוברים מהשמאל) בתודעת רבים, ברור ש-13 הרוגים בהפגנות, זה המון. מה שראינו באוקטובר 2000 לא היו "הפגנות", אלא מרד. אם מבינים את זה, 13 הרוגים בדיכוי מרד - זה לא הרבה.
ולפני שאני ממשיך הערה חשובה: אסור לעשות הכללות! את הציבור הערבי בישראל חובה לחלק לשלוש קבוצות: אלה שרוצים להתערות בחברה הישראלית; אלה שעוינים את המדינה היהודית ורוצים במחיקתה; ואלה שיושבים על הגדר. אין לי מושג איזו מהקבוצות היא הגדולה ביותר, אבל תחושתי היא, שהקבוצה העוינת בתהליך צמיחה.
מפגינים מוחים. מפגינים כועסים. מפגינים לא שונאים. מה שראינו באוקטובר 2000 היה התפרצות שנאה. רעולי-פנים שמניפים דגלי אויב, ושורפים תחנות דלק ובנקים - זאת לא מחאה. "איטבח אל-יהוד", ו"בדם ואש נפדה את פלשתין", הם לא מסרים של "הפגנה". לא במקרה המורדים בחרו למרוד בדיוק באותו זמן שצה"ל נלחם באויב הפלשתיני (אינתיפאדת אל-אקצה). לא צריך דמיון פרוע כדי להבין את הדחף של הפלשתינים עם התעודה הכחולה, לעזור לאחיהם עם התעודה הכתומה.
ההתפרצות הזאת לא כוונה נגד ממשלת השמאל של ברק, אלא נגד מדינת היהודים. אם מוסיפים לאותם אירועים גם את העובדה שמנהיגי הציבור הערבי המתונים, מתאמצים להפיץ את דעתם על ישראל בעולם - מדינה גזענית, פשיסטית, שמנהיגיה פושעי מלחמה וחייליה נאצים - מגלים, שזה מתחבר בקלות למרד. לא שכחנו גם את ההתנגדות הגורפת להגדרת ישראל כמדינת העם היהודי, את הנפת הדגלים השחורים ביום העצמאות, ואת התמיכה העיקשת בזכות השיבה.

עשר שנים חלפו מאז דוכא המרד, ובעיתון הארץ (4.10.10) הופיעה ידיעה לפיה צריך היה להעמיד לדין חלק מהשוטרים "שירו והרגו". באותו יום, בתוכנית "הערב עם גאולה אבן" (ערוץ 1) הופיעה עו"ד לינה סאבא שהשתתפה בחקר הפרשה. היא הזכירה שלושה שמות של "קורבנות ההפגנות". אחד מהם היה הנער ראמי עארה. אני לא משפטן, ואין לי עניין להיכנס לנושא המשפטי. הלכתי לארכיון, ומצאתי כמה פרטים מעניינים על הנער ראמי עארה.
בתוכנית "יומן" (23.3.01) ראינו את המצלמה משוטטת על הקיר בחדרו של הנער. ההורים שלו רצו שנכאב את מותו של נער ערבי שוחר-שלום שאהב לשמוע מוזיקה עברית/מזרחית. אלא שהתמונות שעיטרו את קירות חדרו "הלשינו" על האוריינטציה האמיתית האנטי-יהודית שלו.
ראינו פוסטר ענק של צורר היהודים באותה תקופה, סדאם חוסיין. בעוד בני גילו היהודים מדביקים פוסטרים של אביב גפן וחיים רביבו, הנער שוחר השלום נהנה להביט בתמונת המנהיג שהבטיח את מחיקת ישראל. ואם זה לא ממש משכנע, אז בצמוד לפוסטר של חוסיין, ראינו את מפת "פלשתין הגדולה", שבאמצעה רובה קלצ'ניקוב. לא צריך להיות צבי יחזקאלי כדי להבין שהמפה מסמלת בעיני הנער את חלומו המדיני והרובה מסמל את הדרך. נער כזה שחולם על מחיקת ישראל בכוח הנשק לא מאמין בדו-קיום.
מאז דוכא המרד באוקטובר 2000, היחסים בין שני העמים לא השתפרו. מסקנות ועדת אור יותר מאשר תרמו לתיקון, שימשו את הציבור הערבי כתירוץ לעימותים עתידיים. השופט אור לא ידע לפרש נכון את הכתובת על הקיר, בחדרו של הנער ראמי עארה, כמו שלא הבין את המשמעות של הנפת דגלי אויב והקריאות "איטבח אל-יהוד" ו"בדם ואש נפדה את פלשתין". כל רופא יודע: אבחון שגוי גובה מחיר יקר...
הקבוצה העוינת במגזר הערבי = פצצה מתקתקת...

פורסם במקור: ארכיונרי
תאריך:  07/10/2010   |   עודכן:  07/10/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הנער שחלם על פלשתין הגדולה
תגובות  [ 6 ] מוצגות  [ 6 ]  כתוב תגובה 
1
תגובה
צנחן  |  7/10/10 17:07
 
- המרד הערבי
דוד-כרמיאל  |  8/10/10 00:00
2
רק "העוינת", פצצה מתקתקת?
הניה  |  7/10/10 20:31
3
לא לשכוח שממשלת שמאל הורתה לטפ
קורןנאוה טבריה  |  8/10/10 04:43
4
רציתי להיות גדעון לוי
אבי גיא  |  8/10/10 12:31
5
מהגרי העבודה מאפריקה הרבה יותר ל"ת
מסוכנים  |  9/10/10 11:00
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מתי דוד
טרור איסלמי גלובלי מול נשיא אמריקני המגיב בנאומי חזון וירטואלי    מי מבין השניים ינצח?    אובמה חייב להתפכח, ומהר
ראובן שליט
כשהדמוקרטיה מפסיקה להאמין בעצמה וכשפעולותיה וחוקיה נובעים משיקולים זרים או פופוליסטיים ולא משכל ישר ומערכים אבסולוטיים - לאנרכיה או לדיקטטורה לא נותר אלא לבעוט בדלת רקובה
חניאל פרבר
הייתה זו רחל אמנו אשר בשעת גלות ישראל, בדרכם הקשה לבבל עת עברו על קברה, התפללה לקב"ה וביקשה רחמים על בניה    ענייני החודש ה"מר" - חשוון
יגאל לביב
חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וכרמל שאמה יכולים להוביל חקיקה שתהפוך את השתדלנות למכשיר בשירות האזרח הקטן
איתמר לוין
השימוש במים כדי להשמיד את דור המבול בא ללמד אותם - ואותנו - עד כמה חטאים קטנים לכאורה יכולים להיות הרסניים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il