מגילת העצמאות אינה משאירה מקום לשום ספק. כתוב בה כי בתוקף זכותנו ההיסטורית אנו מכריזים על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל "היא מדינת ישראל". לא כתוב כי "שמה הוא ישראל". כתוב כי מדינה יהודית בארץ היא "מדינת עם ישראל". זה משמעה הפשוט, הברור גם דקדוקית וגם רעיונית של הסומך והנסמך, "מדינת", כלומר מדינה של, "ישראל" - עם ישראל. אין קולע מזה. נכון שהשגרה והרישול לעיתים השכיחו את המובן האותנטי. הבריות למדו לזהות את "ישראל" כשם של מדינה ושכחו שהשם הרשמי הוא "מדינת ישראל". אין עוד צירוף רב-משמעות-גלויה כזה בשמות של מדינות. "צרפת" הוא השם, לא "מדינת הצרפתים", "ארצות הברית של אמריקה" לא של האומה האמריקנית, "בריטניה הגדולה" או "הממלכה המאוחדת" ולא ממלכת הבריטים הסקוטים הגלים או הוולשים. כשכיהנתי כשגריר, הוריתי להדפיס על כל נייר רשמי של שגרירותי את תוארי כ-Ambassdeur de l'etat d'Israel ולא Ambassadeur d'Israel. אין צורך להסביר כאן את ההבדל. שמה הרשמי המוכרז של מדינתנו הוא מדינת העם היהודי, מדינת עם ישראל. בין אם רצוי, בין אם אין זה הכרחי להצהיר הצהרת נאמנות, מי שהיה מצהיר הצהרת נאמנות למגילת העצמאות של מדינת ישראל, היה מוצא עצמו מצהיר על נאמנות של ישראל כמדינת הלאום היהודי. זה מה שיש מאז ד' באייר תש"ח, זה מה שיכול להישאר וצריך שיישאר אם ירצה השם לאורך ימים.
על השם של המדינה כמדינת עם ישראל אין חולקים בעולם. זה שמנו בקהיליית העמים, זה שמנו במוסדותיו, זה שמנו בקרב רחוקים וקרובים. הכל אומרים "ישראל", כלומר הכל אומרים את הקיצור שהשגרה תמיד מאוהבת בו של "מדינת עם ישראל", כאמור סומך מכל בחינה, נסמך מכל היבט.
אין פשוט צורך במהומה הקושרת את ההצהרה לעולם הסכסוך הישראלי-ערבי. היא מיותרת. היא אינה יכולה להשיג מה שאיננו קיים כבר מאז, והיא יכולה להצית גחלים שלוחשות תמיד ללא תועלת. הצהרת נאמנות שבמרכזה מגילת העצמאות היא חכמה פי כמה מאשר הצעת החוק שהממשלה מכינה עתה להצבעה. מגילת העצמאות היא הכרזה שיש בה לאום יהודי, שיש בה תובנה כי המדינה שייכת בכוח ליהודי באשר הוא, כי היא מדינתו ברגע בו יחליט להצטרף אליה כעולה, יש בה ערכים אוניברסליים כתשתית לחוקת המדינה כשזו תחוקק, יש בה שוויון, היא אינה פולמית, היא נכנסת לתולדות האדם כעובדה שאינה יכולה להיות שנויה עוד במחלוקת משפטית או מדינית.
מן העיתונות אנו למדים כי ראש הממשלה הבין את הדבר הבן היטב והציע כי אלה שאינם מסתפקים במובן מאליו, המודגש ממילא כל אימת שאומרים "ישראל" בעולם ודורשים הצהרה בה יקבל מתאזרח על עצמו נאמנות למדינה יהודית דמוקרטית, הציע להישען על מגילת העצמאות. למרבה הפלא, או אולי לא למרבה הפלא אלא למרבה המבוכה, הצעתו זאת נדחתה. מגילת העצמאות לא נחשבה לאמינה מספיק לעניין הנידון על-ידי שר הפנים, שר החוץ ושר המשפטים שהעדיפו את המתגרה המתחדש לבקרים על המקובל כבר מערב. אפילו חוש הומור אין לג'נטלמנים האלה. הרי השכל הישר צריך היה לומר כי כל אימת שערבי, בין הוא ישראלי בין הוא נתין של מדינה איסלאמית כלשהי, בין אם הוא חותר לשלום בין אם הוא חותר לעקור את ישראל, אומר את השם "ישראל" - הוא מודה בפירוש שישראל היא מדינת הלאום היהודי, והוא יכול להכחיש כל כמה שהוא רוצה, הוא אינו יכול לשנות את העובדה כי כך הגדרנו עצמנו, כך קראנו את שמנו וכך התקבל שמנו בכל אומות העולם. לו השיבו למכחישי זכותנו למדינת לאום יהודית באירוניה, לא היו יוצאים ניזוקים יותר מאשר עכשיו, כשהעלו במו דאגתם הלאומית העמוקה את השם "ישראל" לדרגה בה מתחילים האחרים לפקפק בזכותנו ההיסטורית והטבעית. יותר משהם יכולים לתקן בבואם לשפר מה שטוב מאליו, הם יכולים לקלקל מה שאינו טעון תיקון מלכתחילה.
מדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי וזאת עובדה קיימת ומוכרת גם כשיש בתוכה מגזר גדול, אוכלוסיה ישראלית שאינה משתייכת לקולקטיב הלאומי היהודי. זאת אנומליה שאי-אפשר בלעדיה. היא מובנית בטיבה ובטבעה של הקמת מדינה ללאום היהודי בה, ועל-פי עקרונותיה הקיומיים חיים ופועלים אזרחים שווי-זכויות שאינם שייכים לקולקטיב הלאומי היהודי. זה אינו הופך את מדינת היהודים למדינת דת. זה עונה תשובה היסטורית לדורות הרבים שקיימו את מדינתם המיטלטלת בספריהם, בתפילותיהם, בערגתם, בקידוש שם-שמים בגלויות המנכרות והרודפות. זאת לא רק תשובה יהודית זאת גם תשובה אוניברסלית. מגילת העצמאות אינה מסמך. היא חוזה בינלאומי. הוא לא זקוק לשום הצהרה שמדמה לנפשה שהיא מרחיבה ולאמת אינה אלא מצמצמת ללא כל צורך וללא כל ערך מוסף. מחלוקת על היותנו מדינת הלאום היהודי היא מחלוקת שהוכרעה ביום השישי אחר-הצהריים במוזיאון תל אביב כשבן-גוריון קם והכריז: "בארץ ישראל קם העם היהודי". מחלוקת שהוכרעה, אינה צריכה להכרעה חוזרת. מי שסבור כי היא זקוקה לכך, מעיד על עצמו כי אינו בטוח בעצמו בערכה הסגולי ההיסטורי של המגילה הטמונה באבן הפינה של מדינת ישראל.
