מכל הפרויקטים החרדיים בעשרים וחמש השנים האחרונות, המוצלח והיוקרתי ביותר הוא פרויקט העיר בית שמש. כיום כולם מרימים ראש בגאון כאשר מזכירים את בית שמש, כמשל לא רק להצלחה חרדית, אלא לכך שעיירה שכוחה בפאתי עמק האלה - הפכה לעיר נדל"ן יוקרתית עם אוכלוסיה בריאה וחזקה, כולל עולים מאמריקה, מאירופה ומדרום אפריקה. עלעול בהיסטוריה הקצרה מוכיח שלפריחתה של העיר הביאו, בראשית שנות ה-90, יהודים חרדים מ"מאה שערים" האגדית, יהודים עם זקן ופאות ועם כותנות פסים ארוכות. היהודים הללו, עם חסרון כיס משווע, רצו גם הם דיור זול. אך להבדיל מאחיהם בבני ברק, ברחובות ובשכונות אחרות בירושלים, הם חונכו דורות על דורות כי הרוחניות - קרי, התורה הקדושה - קודמת לגשמיות, גם כשזו האחרונה רובצת לפתח חטאת. היהודים הללו חונכו שהגאולה תבוא רק עם ביאת גואל צדק, ולכן הם סירבו לקנות דירות ב"מחירי מציאה" בעמנואל, בבית"ר או בקריית ספר. את היהודים הללו מדריכים רבנים שקיבלו את דרכם מאבותיהם, ללא שום תיווך ציוני-לאומני. את היהודים האלה אי-אפשר למרוח בסיסמאות נבובות של "ישוב ארץ ישראל" ו"חלוציות". היהודים הללו חיפשו מגורים והקמת קהילה תורתית, ולא קריירה של ראש עיר או "מנהל מחלקה תורתית בעירייה". גם שרי השיכון דאז, בנימין בן-אליעזר ואחר-כך מאיר פורוש, ידעו שאת היהודים האלה לא שולחים לבילעין או לבתיר. ראשי העיירה בבית שמש, עו"ד פדידה ואחר-כך מר ועקנין, לא חששו שהיהודים הללו ישתלטו על העירייה, משום שהם כלל אינם מצביעים בבחירות. ומתוך שלשמה התכוונו, הרי שלשמה באו. וכל השאר היסטוריה מתוקה. ולכן, רבותיי, בירוחם ובנתיבות מחכים פרויקטים נאים וזולים, והעיר באר שבע משוועת לאוכלוסיה חדשה. יש מה לדבר גם על צפת, טבריה ונצרת עילית. אפשר לוותר על אוטובוס משוריין לבית"ר או למודיעין עילית. בית שמש - כמשל...