במשך מאות שנים התרגלה אירופה לכך שהיא עושה בארצות העולם ככל העולה על רוחם של מלכיה ורוזניה, והעמים שחיו תחת הקולוניאליזם האירופי סבלו בשקט את הניצול והחרפה, והעשירו את האירופים בזיעת אפיהם ובדמם. במקרים קשים יותר חיסלו מדינות אירופה אוכלוסיות ותרבויות שלמות, כמו את האינדיאנים באמריקה הצפונית ואת האבוריג'ינים באוסטרליה. ההערכה היא כי באמריקה הצפונית בלבד מתו כ-100 מיליון אינדיאנים ממלחמות, ממחלות ומהרס הסביבה הטבעית, שגרמה פלישתם של עמי אירופה לאמריקה. מאפריקה שדדו האירופים עץ, ברזל, נחושת, זהב, כסף, אלומיניום, יהלומים והחמור מכל - חטפו אנשים, נשים וטף כדי שיעבדו כעבדים בשדות הכותנה באמריקה. הבלגים לא ראו בעיה בהשמדת שליש מתושבי קונגו הבלגית במהלך המאה ה-19, שמתו בעבודת פרך במכרות של המלך לאופולד, והצרפתים השליטו את תרבותם באלג'יריה, תוך חיסול אכזרי של כל המתנגדים להם ולשלטונם "הנאור".
בריטניה שלטה בהודו, "היהלום שבכתר", באמצעי דיכוי נוראים, ושליטתה באירן, בפקיסטן, באפגניסטן, בבנגלדש ובארצות רבות נוספות, משפיעה עד ימינו אלה על הפוליטיקה הפנימית בארצות אלה המתבטאת לעתים קרובות בשפך דם המוני. הקולוניאליזם האירופי השפיע גם על העולם הערבי, ויש רבים בו המאשימים את בריטניה בחלוקתו, או בריסוקו, למדינות נפרדות קטנות שאינן אלא גרורות של מדינות המערב, ומספקות לאירופה נפט בשפע ובמחיר נמוך.
בשנים האחרונות, עם התגברותה של תודעת הקיפוח והניצול בקרב עמי אפריקה, החלה להישמע יותר ויותר הדרישה ממדינות אירופה לפצות את עמי אפריקה על מאות שנים של הרג, סבל וניצול, ולא מעט אירופים תומכים בדרישה כזו - מעין הכאה על חטא שחטאו במאות השנים של קולוניאליזם.
בזכותם של הדפוס, החינוך הממוסד ואמצעי התקשורת, נמצא העולם האיסלאמי מזה כמה עשרות שנים בתהליך של התעוררות דתית, התגברות המודעות הקולקטיבית ודחייה של מאפייני תרבות המערב שחדרו אל תוך החברות האיסלאמיות בעשרות השנים האחרונות בעיקר באמצעות המדיה, וערערו את הסדר החברתי והמוסרי ששרר בחברות אלה מאות שנים ואף יותר. הזעם האיסלאמי נגד אירופה המתירנית, החומרנית והאתאיסטית מוצא את ביטויו באלפי ספרים, מאמרים ודרשות שחוברו בעולם האיסלאמי נגד תרבות המערב.
ג'יהאד ערבי באפגניסטן ב-1988, בעקבות התבוסה שהנחילו לוחמי הג'יהאד המוסלמים לאימפריה הסובייטית באפגניסטן, קמה מתוכם קבוצה שהחליטה על המשך הג'יהאד, אך הפעם נגד האירופאים שנואי נפשם, גם אלה שהיגרו ליבשת אמריקה. קבוצה איסלאמית זו נקראה "קאעידת אלג'האד" - "בסיס הג'יהאד" - או בקיצור: אל-קאעידה. האידיאולוג הראשון של ארגון ג'יהאד זה היה עבדאללה עזאם, פלשתיני שלחם נגד הסובייטים באפגניסטן, אשר גרס כי אין הג'האד יכול עוד להישאר בעמדה של הגנה על ארצות האיסלאם, וכי עליו לעבור להתקפה על ארצות הכופרים, כדי להכריע את התוקפנים המערביים בביתם. הרוח החיה בארגון הם עד היום
אוסאמה בן-לאדן הסעודי ואיימן אלזואהירי המצרי, שהנהיג קודם לכן את ארגון "הג'יהאד" נגד השלטון המצרי, שהוא לטענתו יציר הקולוניאליזם. בשנות ה-90' הראשונות הקים הארגון בסיסי אימונים בסודאן, בסומליה ובתימן, אך הפריצה הגדולה מבחינתו הייתה באפגניסטן, שהייתה ועודנה מדינה נחשלת ולחלוטין נעדרת תשתיות, שאוכלוסייתה השבטית נשלטת על-ידי משפחות באמצעות משטר פיאודלי מסורתי.
לאורך המחצית השנייה של שנות ה-90' הקים אל-קאעידה מאות בסיסי אימונים באפגניסטן, שבהם התאמנו אלפי מתנדבים מרחבי העולם המוסלמי, ואליהם חברו גם מתאסלמים חדשים מקרב עמי המערב. השתלטות אל-קאעידה על אפגניסטן הייתה בהסכמת השליט מולא עומר, מנהיג הטליבאן, שניתנה תמורת כמה מיליוני דולרים שקיבל מבן-לאדן. מטרתם המשותפת הייתה החרבת התרבות המערבית, על-ידי חבלה בתשתית הכלכלית והביטחונית של מדינות אירופה, ארה"ב, אוסטרליה ודומותיהן, במטרה לערער את קיומן הפיזי. היעד הסופי של אל-קאעידה הוא להשליט על העולם את האיסלאם, את ערכיו ואת חוקיו, ובכך להביא שלום לכל באי עולם תחת השלטון האיסלאמי.
במהלך שנות ה-90' כבר עשה אל-קאעידה פעולות טרור נגד יעדים אמריקניים: בדצמבר 1992 ביצע הארגון פיגוע נגד מלונות בנמל עדן שבהם התאכסנו חיילים אמריקניים; בפברואר 1993 ניסה הארגון למוטט את מגדלי התאומים בניו-יורק באמצעות משאית תופת שהתפוצצה בחניון תת-קרקעי תחת המגדלים; באוגוסט 1998 פוצץ הארגון את שגרירויות ארה"ב בניירובי בירת קניה ובדאר א-סלאם בירת טנזניה, ובאוקטובר 2000 פגע הארגון במשחתת האמריקנית "קול" שעגנה במפרץ עדן. בפעולות האלה נהרגו מאות אנשים ונפצעו יותר מאלף. העולם ידע וכמעט שלא עשה דבר.
ואז התרחשו פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 שבהם נהרגו כ-3000 אנשים, ושלושה חודשים לאחר מכן יצאה ארה"ב בהנהגת נשיאה של
ג'ורג' בוש למלחמה נגד הטרור. אפגניסטן נכבשה תוך ימים, שלטון הטליבאן קרס, בסיסי אל-קאעידה נכבשו ונהרסו, וחברי הארגון התפזרו והתחבאו, חלקם נהרגו או נתפסו, וחלק מאלה שנתפסו - הועברו לכלא בגואנטנמו ונמצאים בו עד היום.
אך למרות השליטה האמריקנית באפגניסטן, הטליבאן וחברי אל-קאעידה הערבים לא התנדפו. להיפך, הם התקבצו בדרום המדינה באזור הפשטוני סביב העיר קנדהאר, והחלו להתארגן ללחימה עיקשת ועקובה מדם נגד כוחות נאט"ו, תוך שהם מנצלים את יכולתם לנוע בהיחבא, להסתתר בנקיקי סלעים, במערות ובפסגות ההרים, או להיבלע באוכלוסיה. הם קיבלו נשק מחבריהם בפקיסטן, וניהלו מלחמה שותתת דם נגד הכוחות האירופיים והאמריקניים. כיום, כמעט תשע שנים לאחר הפלישה האמריקנית לאפגניסטן, שולטים כוחות הטליבאן על כ-80 אחוז משטח אפגניסטן, והשוואת הכישלון באפגניסטן לזה שהיה בוויטנאם לפני שנות דור - מתבקשת. בשתי הזירות ניהלו מדינות מערביות מלחמה ללא תוחלת בקבוצה מקומית חדורת אידיאולוגיה, שרגישותה לאבידות נמוכה להפליא, אשר מוכנה להמשיך במאבק ללא התחשבות במחיר הדמים שהיא משלמת. המילים "ויתור" ו"פשרה" אינן מופיעות באוצר המילים של הטליבאן כפי שלא היו במילון של הווייטקונג.
בייאושם, החלו לאחרונה כוחות נאט"ו לפעול נגד לוחמי הטליבאן ואל-קאעידה המסתתרים בפקיסטן, קרוב לגבול עם אפגניסטן, תוך פגיעה בריבונותה של פקיסטן ובכך הם מצמצמים באופן ניכר את התלהבותו של צבא פקיסטן לשתף פעולה עם האמריקנים והאירופים. במהלך החודש האחרון הפעילו כוחות נאט"ו שמונה פעמים מטוסים ללא טייס וחיסלו אנשי טליבאן ואל-קאעידה רבים וחשובים. במיוחד יש לציין כי בתקיפת מטוס אמריקני ללא טייס חוסלו ב"חיסול ממוקד" חמישה ג'יהאדיסטים אזרחי גרמניה, שדרכוניהם הגרמניים איפשרו להם לצאת ולבוא בנמלי התעופה האירופיים ללא מגבלה.
סוף לשלווה האירופית במחנות האימונים של אל-קאעידה שהוקמו מחדש בפקיסטן ובאפגניסטן, מתרכזים כיום כמה מאות מוסלמים שהם או הוריהם היגרו לאירופה, וחזרו למדינות המולדת לאימונים ולרכישת ידע וניסיון בחבלה ובמלחמת גרילה, במטרה ושוב לאירופה ולהילחם מתוכה נגד אותן מדינות אירופיות שאת דרכוניהן הם נושאים, ובמיוחד לפגוע באתרי התיירות ובסמלי השלטון שלהן. מדובר בעיקר בפקיסטנים בעלי אזרחות בריטית, באלג'יראים בעלי אזרחות צרפתית, ובטורקים, בכורדים וביוגוסלבים בעלי דרכונים גרמניים. יש גם לשים לב לעובדה כי בין אלה מצויים גם אנשים שנולדו כאירופיים, אך המירו את דתם לאיסלאם, ועתה חפצם הוא להיות לוחמי ג'יהאד ושהידים.
אמצעי התקשורת המודרניים - הטלפון הסלולרי והלווייני ורשת האינטרנט - מאפשרים לטרוריסטים הללו לקיים קשר ולתאם פעולות למרות המרחקים ביניהם. כוחות המודיעין והביטחון של מדינות אירופה ושל ארה"ב מאזינים לתשדורות אלה והם הצליחו לשים ידם על אחד מן הטרוריסטים. לאחר חקירתו התברר להם כי הג'יהאדיסטים בעלי הדרכונים האירופיים מתכננים מזה כחודש לחזור לאירופה ולבצע בה סדרה של פיגועי נקם נגד סמלי תרבות (כמו מגדל אייפל בפריז), וכך לנקום באירופים על מעשיהם בפקיסטן ובאפגניסטן. חלק מהם נתפסו ונכלאו, אבל פוטנציאל הטרוריסטים הוא בלתי נדלה, שכן באירופה חיים כיום כ-20 מיליון מוסלמים, ואם יתגייס לג'יהאד רק אחד מאלף מוסלמים, ימנה צבא האיסלאם 20 אלף איש שביכולתם להפוך את אירופה לגיהנום.
הג'יהאדיסטים שנתפסו התכוננו לבצע פיגועי ירי כמו זה שאירע במומביי, וייתכן כי הפיגועים הללו נמנעו. אך סביר מאוד שאל-קאעידה ימשיך בניסיונותיו לפגוע באירופה, בכלכלתה וביציבותה. לשם כך הוא יכול לשדל את האוכלוסיה המוסלמית האירופית לצאת למאבק בשגרת החיים באירופה. סביר להניח כי באירופה מצויים "תאים רדומים" של פעילי טרור, שחבריהם מתנהגים באופן שגרתי בחייהם היומיומיים, אך בהגיע הפקודה יפתחו בפעילות אשר למענה הוצבו באירופה. די אם נציין מספר צעדים שמוסלמים אלו יכולים לנקוט: שפיכת שמן על אוטוסטרדות מרכזיות; השלכת משאיות מלאות במצברי מכוניות לתוך אגמים או נהרות וזיהום המים בעופרת; שריפת מפעלים; הצתת מאגרי דלק; חבלה במערכות החשמל של רכבות; עצירת מיכליות דלק בתוך מנהרות והצתתן - מעשה העלול לחנוק למוות אלפי אנשים; שחרור ברגים של מסילות ברזל, העלול להביא להידרדרות רכבות לתהומות; יצירת מהומות באתרי תיירות ונופש או שריפת מאות מכוניות, כפי שאירע בפריז בנובמבר 2005. פעולה פשוטה אך בעלת השפעה ניכרת היא משלוח מספר רב של הודעות על הטמנת מטעני חבלה במטוסים, ברכבות ובאוטובוסים. גם אם תהיינה אלה הודעות שווא, הן תשתקנה את התחבורה, ואם התופעה תחזור על עצמה שוב ושוב, תרד רמת האמון בהודעות אלה, דבר העלול לחבל בכוננות ובמתן המענה הנכון להודעות אמיתיות.
יש לציין כי בתקופה האחרונה הולך וגובר ברחבי אירופה הזעם בקרב שכבות האוכלוסיה מעוטות ההכנסה נגד הממשלות בשל הצעדים שהן נוקטות זה שנתיים לצמצום התקציב והצפויים להתגבר בתקופה הקרובה בשל התמשכות המשבר הכלכלי העולמי. צעדים אלה מחייבים לצמצם את דמי הביטוח הלאומי, את אבטחת ההכנסה, את דמי האבטלה ואת קצבאות הילדים, והציבור שהכנסתו תקטן הוא בדרך כלל ציבור המובטלים או מעוטי ההכנסה, שחלקם גדול הם מהגרי עבודה מוסלמיים. בשבוע שעבר התקיימו הפגנות המונים בערים רבות באירופה, ונוכחותם של המוסלמים בקרב המפגינים הייתה בולטת. צעדים כלכליים אלה - אם יימשכו, ובוודאי אם יתגברו - עלולים להרתיח את זעם ההמונים המוסלמיים, שחמתם ממילא בוערת על סידרה של חוקים שהתקבלו בצרפת, בגרמניה, בהולנד ובבלגיה, האוסרים על גברות מוסלמיות לעטות כיסוי פנים ("ניקאב" או "בורקע") במרחב הציבורי. צעדים כלכליים ותרבותיים הנתפסים כמכוונים נגד מוסלמים, עלולים לאחד אותם נגד השלטונות, ופנייתם של חלק, ואפילו חלק קטן, מן המוסלמים לביצוע פעולות טרור או חבלה מכוונת כמו אלה שתוארו לעיל, יכולה להיות תוצאה סבירה לחלוטין. קשה יהיה לשלטונות להתמודד עם פעולות רבות כאלה שתתבצענה לאורך זמן, החיים באירופה יהפכו לבלתי נסבלים, ומטרת הג'יהאדיסטים תוגשם.
האווירה הדרושה להתפתחות כזו הולכת ומתעצמת, בעיקר בצרפת, בהולנד, בבלגיה ובהונגריה. מפלגות לאומניות עד ניאו-נאציות זכו במדינות אלו להישגים פוליטיים שבעבר יכלו רק לחלום עליהם, והתפתחות זו נובעת מפחד ההולך וגובר באירופה מפני השתלטות איסלאמית, הן מבפנים - באמצעות ההבדלים הניכרים בשיעורי הצמיחה הדמוגרפית בין האירופים ובין המוסלמים, והן מבחוץ - על-ידי ההגירה הבלתי חוקית ומעבר ג'יהאדיסטים לתוך אירופה.
נראה כי אירופה הולכת ומתקרבת אל רגע האמת, שבו לא תוכל עוד להכחיש כי היא נמצאת במלחמה, מלחמה ממש, גם אם אופיה שונה מזה של המלחמות הקודמות. אין מדובר רק ברצף של פעולות טרור בדידות, ולא רק באיש או בקבוצת אנשים שכוחות הביטחון מצליחים או אינם מצליחים לשים עליהם את ידם. מדובר בתהליך מתגבר ומתעצם שיש לו רק שם אחד: "ג'יהאד". השאלה הניצבת כיום במלוא חומרתה היא מה יקרה קודם: האם אירופה תתעורר לראות את המציאות לפני שזו תהפוך לבלתי נסבלת, או שמא ימשיכו פוליטיקאים להרגיע ולהרדים את הציבור, כאילו דבר אינו קורה, כמו אותו שר גרמני שהביע תרעומת על האמריקנים על שהוציאו אזהרת מסע על אתרי תיירות הומים באירופה.
סוגיית הפליטים - כישלון בטוח בימים האחרונים החליטו מוסדות לאומיים ואישים פלשתינים לא לשוב לשולחן המו"מ עם ישראל בשל אי-חידושה של הקפאת הבנייה בהתנחלויות. בעולם וגם בתוך ישראל יש המצדיקים עמדה זו ודורשים מממשלת ישראל להמשיך את ההקפאה, בלי לשים לב שבנייה בהתנחלויות מעולם לא הייתה מחסום בפני מו"מ - לא עם מצרים בשנות ה-70', לא עם ירדן בשנות ה-90', ולא בהסכמי אוסלו, פריז ושאר ההסכמים עם הפלשתינים, שכולם נחתמו לאחר מו"מ שהתנהל במקביל לבנייה בהתנחלויות. הסיבה פשוטה: ישראל הראתה כי אם יהיה הסכם שיחייב הסרת התנחלויות, היא אכן תפרק אותן כפי שעשתה בסיני אחרי קמפ-דיוויד, ובעזה ובצפון השומרון ב-2005. לכן אין מנוס מן המסקנה כי בנייה בהתנחלויות משמשת לפלשתינים רק כיסוי לאי-רצונם לנהל כל מו"מ עם ישראל בגלל סיבה פשוטה: הם יודעים כי בסוגייה אחת - סוגיית הפליטים - ינחלו כישלון חרוץ. זאת, כי בישראל קיים קונסנזוס מקצווי השמאל עד קצווי הימין לא לאפשר שיבה המונית של פליטים, וגם העולם אינו תומך בשיבה שתחסל את אופיה היהודי של מדינת ישראל ואינו דורש מישראל להתאבד חברתית על-מנת להחזיר לפלוני את ביתו, כשניתן לפצותו באופן הוגן.
הואיל והפלשתינים יודעים כי בסוגיית הפליטים הם ייכשלו, הם מעדיפים לא להגיע אליה בכלל. הם משתמשים בה ככיסא מפלט שיציל אותם מפני התרסקות אל קרקע המציאות. כך מתאפשר להם לצאת בשלום מן המו"מ בתירוץ שיתקבל על דעתו של אובמה, וגם להישאר נאמנים לאתוס הפליטים המהווה את העצב החשוף והכואב של כל בעיית פלשתין. הם מעדיפים להמתין עוד עשרות שנים ללא הסדר כדי שבעיית הפליטים תתמסמס - בין אם על-ידי הגירתם למקומות אחרים, בין אם על-ידי קבלת אזרחות בלבנון ובסוריה, ובין על-ידי טמיעתם באוכלוסיה במקומות שאליהם יישאו אותם רגליהם. אם הבעיה תיעלם מעצמה בתהליך העלול להתמשך עוד עשרות שנים, גם הם וגם ישראל לא יצטרכו להתמודד עמה. אבל השאלה היא מה יקרה עד אז. אם ישראל תפעל באופן נכון, עשויה הבעיה הפלשתינית להתפורר לערי-מדינה נפרדות על בסיס הערים הערביות ביהודה ושומרון, בעוד ישראל שומרת על המרחב הכפרי לתמיד. לכך נדרש כי תהיה לישראל תוכנית פעולה סדורה ומאורגנת, ובעיקר עליה למנוע את הגעתם של גדודי "כוחות דייטון" המתאמנים כיום בירדן, כדי שלא יתווספו גם הם על אויבינו.
