מערכת החינוך בישראל נמצאת במצב קשה כשהיא סובלת מבעיה אחת מרכזית שמשפיעה על המערכת כולה - השחיקה במעמד המורה - שאינה מטופלת כראוי בגלל רפורמות כושלות שלא נותנות מענה ישיר לבעיה. מעמד המורים שממשיך להישחק בהשוואה למקצועות ומגזרים אחרים, הוא מדד ברור לכך שמערכת החינוך הולכת ומתפוררת, כשרפורמת אופק חדש לא מביאה בשורה למערכת החינוך. היום, לאור התנגדות המורים לרפורמה, מתברר שהרפורמה היא רק ניסיון להרדים את המחאה הציבורית ואת מחאת המורים כלפי המצב האבסורד, שבו מורה בישראל בעל וותק של שנים מרוויח פחות מעובד מתחיל במשרד ממשלתי אחר, או מעובד זוטר בסקטור הפרטי.
נתונים השוואתיים לגבי שכר המורים מצביעים על כך שמצבם של המורים בישראל הוא אכן עגום. השכר של מורה בארץ, בהתחשב בנתוני התמ"ג לנפש, הוא מהנמוכים בעולם, כאשר שכרו נמוך ב-39 אחוז, במונחי יכולת קניה, מממוצע השכר של מורים במדינות ה-
OECD. בעיקר בולטת בישראל השחיקה בשכר של המורים הוותיקים, ששכרם קטן ב-49 אחוז ממוצע השכר של מורים ותיקים במדינות המערב. גם בהשוואה לסקטורים אחרים השכר של המורים הוא נמוך, כאשר ממוצע השכר בשירות הציבורי בישראל עומד על 11,880 שקל, ואילו ממוצע שכר המורים הוא 8,552 שקל בלבד. המורה בישראל גם נאלץ לעבוד יותר שעות ממורה במדינות המערביות, כאשר בבית ספר יסודי המורה עובד למעלה מ-1,000 שעות, בעוד הממוצע במדינות המערביות עומד על 800 שעות בלבד, ובתיכון ובחטיבות הביניים הוא עובד 800 שעות, בעוד הממוצע העולמי הוא 709 שעות.
רפורמת "אופק חדש" הייתה אמורה לשדרג את מעמד המורה, אך בימים אלו משרד החינוך כופה על המורים את ההצטרפות לרפורמה. השאלה המתבקשת, כתוצאה מתהליך הכפייה הזה, היא מדוע יש צורך להכריח מורים להצטרף לרפורמה שנועדה לחזק את מעמדם ולהעניק להם תגמול גדול יותר על עבודתם. התשובה היא שהמורים מתנגדים "לאופק חדש" כי היא רפורמה רעה למורים, כי, בניגוד מוחלט למטרתה הראשונית, היא מחלישה עוד יותר את מעמד המורה, אינה מגדילה את משכורתו, ואף פוגעת בזכות האזרחית הבסיסית של המורים להתארגן ולשבות. "אופק חדש" פוגעת במשכורתם של מורים ותיקים, פוגעת בתגמול למורים בעלי תארים גבוהים, מגדילה משמעותית את מספר שעות העבודה שלהם, ומפחיתה את השכר הריאלי לשעה שהם מקבלים. הרפורמה גם פוגעת בפנסיה של המורים, בשעות החופשיות שלהם, ומעטה את מסלולי הקידום שלהם.
ההשלכות הקשות של הפגיעה במורים נראית כבר בשטח, וישנם סימנים מדאיגים, שצריכים לעורר את תשומת הלב של כולנו. המחסור במורים הוא בעיה בולטת, כאשר על-פי נתונים שפרסמו במכון המחקר של הכנסת, ישנה ירידה משמעותית במספר הסטודנטים הנרשמים למקצועות ההוראה. העובדה שרפורמת "אופק חדש" פגעה יותר במעמדו של המורה, הובילה לירידה חדה במספר הסטודנטים במקצועות ההוראה, כאשר על-פי הצפי עד שנת 2013 יחסרו בארץ 13,000 מורים. בנוסף על המחסור במורים ישנה גם ירידה משמעותית באיכות המורים, שנובעת מכך שהרפורמה פגעה בתגמול על תארים גבוהים, ולכן גרמה לבעלי תארים גבוהים לעזוב את מערכת החינוך, לטובת מקצועות מתגמלים יותר, וגרמה למורים שנשארו במערכת לוותר על השכלה נוספת.
התדרדרות מעמדו של המורה, קשורה בצורה ישירה גם לירידה בהישגים ולהתדרדרות המוסרית של התלמידים בישראל. המורה הוא הדמות המשפיעה ביותר על חינוך ילדינו, כי הוא זה שנמצא באינטראקציה הגדולה ביותר עם התלמידים. מורה ממורמר ומפוחד בעל השכלה בסיסית בלבד, שעובד שעות רבות ואינו זוכה לתמורה הוגנת, יהיה מורה חסר סבלנות, שהמוטיבציה שלו ללמד ולחנך כיתה עמוסה בתלמידים, תהיה נמוכה. מכאן שלא צריך להיות מופתעים מכך שישראל גם "זוכה" להיות מדורגת בין שלושת המדינות הנמוכות ביותר מבחינת הישגים במבחני המדעים (PISA), וכן מדורגת בין האחרונות במדינות המערב, באחוז המסיימים לימודי תיכון.
רפורמת "אופק חדש" לא תתקן את מערכת החינוך, והגיעה הזמן לקבל החלטות אופרטיביות תקציביות, להעלאת שכר המורים, ולנקיטת צעדים משמעותיים לשיפור במעמדם, שיבטיחו גם חינוך טוב יותר עבור ילדינו.
