התיקון לחוק האזרחות - נדבך נוסף בייהוד מדינת ישראל

התיקון המוצע פוטר את כל היהודים מהצורך להישבע אמונים למדינת ישראל, הוא פוטר את כל האזרחים הנוכחים, ללא הבדל דת או גזע, וכן צאצאיהם בעתיד מהצורך להישבע אמונים. אם כך, על מי יהיה להישבע? על כל אותם אנשים שאינם יהודים ורוצים לקבל אזרחות ישראלית. אנשים אלו מורכבים משלוש קבוצות עיקריות: א. א/נשים (לא-יהודים) הרוצים להינשא ליהודי או ליהודייה ורוצים לחיות עימם בארץ. ב. א/נשים (בעיקר פלשתינים) הרוצים להינשא לפלשתינים או לפלשתיניות, תושבי ואזרחי מדינת ישראל ולהישאר לחיות עימם בארץ. ג. אנשים שיהדותם שנויה במחלוקת ורוצים לחיות בארץ, כיהודים. מדובר בעיקר בתושבי מזרח-אירופה וחבר העמים הסובייטי לשעבר. לפי המידע הקיים, מדובר במאות אנשים בלבד בשנה, מספר אפסי, למשל, לעומת כמות המסתננים לארץ ללא היתר. ובכלל, מה כל-כך נורא בהבעת נאמנות למדינה יהודית שאורח החיים בה הוא ממילא יהודי לכל דבר ועניין? המתנגדים מתחלקים לשניים: 1. קבוצה די חזקה בהמולה הציבורית שהיא מקימה, אך שולית בכמותה, הנמנית על מה שמכונה "שמאל קיצוני". האנשים הללו שוטמים את אביגדור ליברמן, מתנגדים לכל דבר שבנימין נתניהו יוזם ואוהדים את הרעיון של "מדינת כל אזרחיה". למושג הזה אין הסבר ברור מההיבט החיובי, אך יש לו אמירה ברורה מההיבט השלילי: מדינת ישראל אינה מדינה יהודית! 2. הקבוצה השנייה היא הפלשתינים תושבי ואזרחי מדינת ישראל. למרות שהתיקון אינו נוגע אליהם כלל, אזרחותם הישראלית מובטחת להם ולצאצאיהם לדורי-דורות, ובכל זאת מנהיגיהם מביעים התנגדות נמרצת. והסיבה ברורה: התיקון חוסם כליל את "רעיון השיבה", דהיינו - שיבתם של מאות אלפים או אפילו מיליונים של פלשתינים (או צאצאיהם) שנמלטו או גורשו במלחמת העצמאות בשנת 1948. זה, בעצם, מחזיר אותנו ללב העניין. ההתנגדות הפלשתינית להגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית משאירה על-כנה את דרישתם למימוש "רעיון השיבה" בתחומי מדינת ישראל ופוטרת את הפלשתינים החיים ביו"ש וברצועת עזה מהצורך להתמודד מעשית עם בעיה זו. התיקון המוצע לחוק האזרחות דוחה בריש גלי ההשתעשעות ברעיון הזה. זהו עוד נדבך במכלול חוקי מדינת ישראל שמגדיר אותה כמדינת העם היהודי. השבוע יכולנו לשמוע את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל פונה לתושבי גרמניה המוסלמים, ומבהירה להם היטב כי מי שהחליט לחיות בגרמניה חייב לקבל על עצמו את חוקי גרמניה, את אורח החיים הגרמני ואת התרבות הגרמנית, ששורשיה נעוצים במקורות נוצריים ויהודיים (ולכן אין לחוקי השריעה מקום בגרמניה...). מדוע מה שברור כל-כך לגרמנים (כמשל) חייב להיות מוטל בספק בישראל? כולנו באנו ארצה בכדי לחיות במדינה יהודית. מי שאורח החיים היהודי לא כל-כך שינה לו, מצא את עצמו בצפון אמריקה, באוסטרליה ובמקומות נוספים. לכן, אלו שנשארו בארץ חייבים לשמור, הייתי אומר, כמעט בכל מחיר, על רוב יהודי מסיבי בכדי שלא יעלה על הדעת להטיל ספק ביהדותה של המדינה. התיקון האמור התקבל בממשלה ברוב של 22 נגד 8 (שרי מפלגת העבודה + מרידור + בגין + איתן). בעת פתיחת (11.10.10) מושב החורף של הכנסת, פנה ראש הממשלה בהצעה לפלשתינים: המשך הקפאת הבנייה ביו"ש תמורת הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. דבר המעניק חשיבות יתר למהות התיקון שעבר בממשלה.