משרד התקשורת הכריז על הורדת את דמי הקישורית למרות התנגדות חברות הסלולר. אחת הטענות של החברות היא, שאם יופחתו דמי הקישורית, הצרכן לא ייהנה מכך משום שהחברות יעלו את התעריפים כדי לפצות על אובדן ההכנסות. נשאלת השאלה, האם מבנה התעריפים הסלולריים הוא סביר והאם דרושה התערבות של הרגולטור?
בשוק תחרותי, התעריפים היו אמורים להיות דו-חלקיים: סכום קבוע לכסות את העלויות הקבועות (עלות רכישת הלקוח, סבסוד מכשיר, עלויות חשבון וכדומה) ומחיר לדקת שיחה לכסות את העלויות המשתנות. אולם רוב התוכניות שמוצעות על-ידי החברות אינן בנויות כך והן מאופיינות בתעריף תלת-חלקי המורכב מ:
א. סכום קבוע;
ב. תשלום אפס לשימוש עד למספר הדקות הכלולות בחבילה;
ג. תשלום גבוה לדקת שיחה מעבר לחבילה.
קיימים ענפים רבים שבהם התעריף הוא דו-חלקי, כך שמשולם גם סכום קבוע וגם סכום משתנה. בענפים כמו חשמל וטלפוניה, משולם סכום קבוע חודשי וכן סכום משתנה עבור דקה (בטלפוניה) או עבור קילוואט שעה (בחשמל). הסכום הקבוע אמור לבטא את העלות הקבועה של אספקת השירות, והעלות המשתנה את העלויות המשתנות. גם תעריף שבו המחיר לדקה יורד עם גידול הצריכה יכול היה בתנאים מסוימים להיות סביר מבחינה כלכלית.
אולם קשה להצדיק בהיבט של יעילות כלכלית וטובת הצרכן, מבנה תעריף תלת-חלקי כמו בענף הסלולר. ובפרט, על פניו אין סיבה תחרותית לפיה העלות המשתנה תהיה אפס עבור הדקות הכלולות בחבילה, וגבוהה מאוד מעבר לכך.
לאחרונה פורסם מאמר ב-American Economic Review מאת הכלכלן מיכאל גרוב מ-MIT, המסביר את התופעה בסלולר. מהמחקר עולה כי צרכני הסלולר נפגעים ממבנה התעריף משתי סיבות: הם חושבים בטעות שהם יצרכו בממוצע יותר ממה שהם יצרכו בפועל, ולכן הם בוחרים בחבילות עם דקות רבות מדי. זאת ועוד, גם אם הם היו קולעים במדויק לצריכה הממוצעת (וגם אם היו חבילות שמותאמות לצריכה הממוצעת של כל צרכן), מבנה התעריף פוגע, בגלל השונות הבין-חודשית המאפיינת כמעט כל צרכן וצרכן; הדוגמה הבאה תמחיש את התופעה:
קח לדוגמה צרכן המשלם סכום קבוע חודשי של 120 שקל עבור חבילה של 250 דקות, כשמעבר לחבילה הוא משלם 80 אגורות לדקה. אם יצרוך 250 דקות לחודש מדי חודש, העלות לדקה תהיה 48 אגורות (120 שקל חלקי 250 דקות). זה החישוב שיוצג לו על-ידי נציגי השירות. נניח כי צרכן זה צורך בפועל בממוצע רק 200 דקות, כשבשני שליש מהזמן הוא צורך 100 דקות ובשליש החודשים הוא צורך 400 דקות. בשני שליש מהחודשים (הצריכה הנמוכה) הוא ישלם 1.2 שקל לדקה (120 שקל עבור 100 דקות) ובשליש האחר (חודשי צריכה גבוהה) ישלם 60 אגורות לדקה (חשבון כולל של 240 שקל עבור 400 דקות). בממוצע משוקלל הצרכן ישלם 80 אגורות לדקה, שכן על פני שלושה חודשים ישלם 480 שקל עבור 600 דקות שיחה, כלומר 32 אגורות לדקה יותר מהעלות שהציגה לו חברת הסלולר; 12 אגורות לדקה מהפער מוסברות בכך שהוא אינו מנצל בממוצע את מספר הדקות שבחבילה, ו-20 אגורות לדקה בגלל השונות.
ההסבר לתוספת של 20 האגורות לדקה הוא בכך שכשהצריכה היא מעבר למספר הדקות שבחבילה, משלם הצרכן מחיר גבוה אף שבחודשים שבהם הצריכה היא קטנה, לא מתקבל החזר. מבחינה כלכלית, החברות קונות את הדקות של אי-שימוש מלקוח במחיר אפס ומוכרות אותן חזרה בחודשים אחרים לאותו לקוח במחיר גבוה.
התעריף התלת-חלקי פוגע בצרכנים ורצוי שהמפקחים יתנו את הדעת על כך.
