הכדורגל הישראלי ברמה נמוכה ולא נראה שיש סיכול לשיפור באופק. אבל בסיקור הליגה הישראלית בכדורגל, סוגדים העתונאים לחבורת עצלנים שמקבלת שכר מופקר מבלי לתת תמורה.
כשבאים השחקנים לנבחרת בונה התקשורת ציפיות רבות, כי "זה מוכר" ואחר כך, כשהתוצאות חובטות על פניהם, מכפישים ורודפים את המאמן, גם כי "זה מוכר".
העניין לא חשוב, לא חשוב שאין קידום אמיתי של הספורט, שעיקר התקציב הולך לשכר השחקנים ולא לטיפוח העתיד. כל שחקן מתחיל יודע, שצריך לעשות פוזות ולהתחנף לעיתונאים. מכאן שכרו יעלה ללא קשר למאמץ או לתוצאות. הכל קשור ליחסי הציבור.
בפוליטיקה הישראלית, כל פוליטיקאי מתחיל יודע שמה שחשוב זה לדבר יפה, עם הרבה סיסמאות בתקשורת. כל השאר לא חשוב, על הבסיס הזה, כל שדר מנוסה הופך להיות פוליטיקאי מצליח. כל שר צריך לעשות מסיבות עתונאים כל שני וחמישי ולפזר הבטחות והוא נהיה פופולרי, שכן אף אחד מאנשי התקשורת לא טורח להתעמק ולהבין למה לעזאזל המדינה הזאת לא מתנהלת. למה אין רכבת תחתית בתל אביב, ולמה החינוך בקריסה ואין ביצוע של תוכניות המים והחשמל, ובתי החולים לא רואים את העתיד.
אבל התקשורת מתעסקת בכותרות שמספקים הפוליטיקאים, בדיווחי המשטרה על 2 גרם של סם שמצאו אצל ידוען, ועל קללות בכנסת. שום דבר על המהות, על מה שיוביל אותנו לעתיד טוב יותר, על מימוש תוכניות ולא על הצהרות.
ובכן עיתונאים יקרים, הצהוב לא מוכר, אף אחד לא קונה עיתון בגלל כותרת צהובה, זה רק מאבק טיפשי של הקליקה העיתונאית. תצאו מזה אתם ואפשר יהיה להתחיל לעבוד על המהות בשיפור הספורט והנושאים שבאמת עומדים ברומו של עולם.