שיריו של אריס סאן המושמעים מפי ארז רגב - הבוגר הטרי של סטודיו יורם לוינשטיין - נשמעים כאילו מפי הזמר המנוח עצמו. הקסם הבלתי נידלה של ארז רגב, גומות החן, הביטחון הגברי השופע, כובשים לא רק את לב הזמרת בוגרת להקת הנח"ל, אז, עליזה עזיקרי, אלא את הקהל כולו. יחד עם הדר רצון-רותם, בתפקיד "סיגל", הלא היא עזיקרי, וצוות שחקנים-רקדנים מעולה, המתוקתקים כדבאי על-ידי צדי צרפתי, שמקסימים כולם את הקהל, ומעניקים תחושה של הימצאות במועדון "אריאנה" ביפו, שהיה מוקד הפעילות של המחזה, מצליח המחזמר להרטיט לבבות.
הסיפור אינו מחזה זר ש"גוייר" למחוזותינו. הסיפור זכור לרבים, גם מדפי "העולם הזה" וגם משאר מדורי רכילות בעיתונים. אני לא זכיתי לראות את אריס סאן בהופעה. אך עליזה עזיקרי הופיע על סף דירתנו הצנועה יחפה, עם שיער שחור ארוך ושופע, עם זוג עיניים ענקיות, לחיים עגולות, אפון סולד וחיוך כובש ושאלה: פה זו המסיבה? כמובן שהכנסנו את עליזה למסיבה, עליה שמעה ודאי מחברינו האמנים. כזו היא הייתה - ספונטנית, בלתי אמצעית וכובשת בקיסמה. שיריה הרטיטו רבים, וצעדו בראש מצעד הפזמונים. נישואיה לשחקן הדגול ניסים עזיקרי נפסקו, כשהיא הצטרפה לאריס סאן, ילדה לו בת ונעזבה על-ידו בהמשך.
במחזה מתגלה סיפור על ילדות עשוקה, בה נעזבה על-ידי הוריה בגיל 3 בקיבוץ. האהבה שלה לזמר הלא יהודי, שהצלחתו הפכה אותו לכוכב מספר אחד של המועדונים והמצעדים בישראל, הייתה קטע האושר הענק היחיד שהיה בחייה רצופי האכזבות. השיר שכתב לה - "סיגל" ואחרים, מענגים את הקהל בשירתו ובשירתה. יכולת השירה של ארז שגב נפלאה, ממש כמעט אחד לאחד כמו אריס סאן, במבטא יווני אותנטי. הוא גם נאה וגבוה נדמה לי ממה שהיה סאן.
כל טיפוס במחזה מיוחד ומאופיין - כמו הרכילאית "שושי המלחששת", נועה אילתי, אחותי של סיגל, דורית לירז חממי, בני הגדול - אמרגנו של סאן, רמי קאשי, איתי פלג כבעלה, שמופיע כאן כסופר נודע - כולם בונים דמויות אמינות ובעלות אמירה. כל הקאסט הענק של הקורוס, זמרים ורקדנים, עושים עבודה נפלאה. בהם נערות יפהפיות ובחורים נאים, כולם חטובים וכשרוניים. בין הקורוס בלטה מיטל גל, שיופיה מזכיר את השחקנית הווינאית רומי שניידר (סיסי), בתלתליה, בכשרון המשחק, ביפי פניה וגזרתה החטובה. אותה תוכלו לראות בשנה הקרובה בהצגות תלמידי שנה ג' של מסיימי הסטודיו.
המוזיקה של אריס סאן, שלמעשה פתחה את אזנינו לניחוח היווני, וסללה את הדרך ליהודה פוליקר מאוחר יותר, נשמעת כיום עוד יותר נפלאה מאז. ביצוע התזמורת החיה המצוינת על הבמה וקולו של יאקיס (ארז רגב), כמו שירתה של סיגל (הדר רצון רותם) בבימוי המעולה כרגיל של צדי צרפתי את מחזהו של שלומי מושקוביץ, שעובד בידי עינת ברנובסקי המוכשרת, יוצרים מחזה ממש מושלם, המוכן להיות מוצג כמות שהוא על במות מסחריות. כנ"ל דברים אמורים גם לגבי סרט קולנוע או טלוויזיה. פשוט יצירה מושלמת, מרתקת, מלהיבה ומסעירה שעשויה להפוך לקאלט. נתח חיים משלנו, לא אגדות ולא התפלספויות. לרוץ לראות.
