אַב-רָם אַחֲרֵי דּוֹר הַמַּבּוּל וְאַחֲרֵי נֹחַ צִוָּה אוֹתָנוּ הָאֵל לֹא לִשְׁכּוֹחַ לִזְכּוֹר כִּי בְּמַעֲשֵׂינוּ אָנוּ נִבָּחֵן לֹא לְעַוֵּת דִּין כְּדֵי לָשֵׂאת חֶן כִּי גַּם הָאֲכִילָה מְעֵץ הַדַּעַת לֹא הָיָה בָּהּ לְלַמֵּד אָדָם דַּעַת עַד אֲשֶׁר נִמְצָא הָאִישׁ מֵאֲרָם שֶׁגִּלָּה אֱלֹהִים וְהָיָה אַב-רָם גַּם אַב-רָם לֹא הָיָה מֻשְׁלָם עַד שֶׁכָּרַת עִם אֵל בְּרִית עוֹלָם אָז שַׂם הַבְּרִית בְּגוּפוֹ, וּלְיָמִים הָיָה אַבְרָהָם אַב הָמוֹן גּוֹיִים וְאַף עַל פִּי כֵן אַבְרָהָם, אָבִינוּ וְאָנוּ בָּנָיו כִּי אֱלֹהָיו אֱלֹהֵינוּ התשתית האנושית שממנה צמח ישראל אנחנו רואים באברהם אבינו על-אף כינויו "אב המון גויים". כלומר אבי עמים רבים לפי הפירוש המקובל של המלה גויים הם כל צאצאיו כולל אלה של יעקב שנקרא שמו ישראל, שעתידים להיות עם, כאחד מן העמים שנולדו לאברהם מבניו ומצאצאיו. התהוות בני ישראל לעם תהיה כאשר יתקימו התנאים העושים קבוצת אנשים לעם. בשלב זה של הכתוב בספר בראשית טרם נולד יעקב אבינו הוא ישראל. מבפרשת נח למדנו לדעת כי אברהם וצאצאיו הם צאצאים של שם בנו הראשון של נח., כי מבני נח יצאו כל העמים הרבים ביבשות השונות בעולם הזה.
אנו יודעים היום כפי שידענו עוד בראשית התהוותו של עמנו, כי רוב האנושית לא קבל את האמונה באל אחד שאברהם בקש להקנותה לצאצאיו ולכל צאצאי בני נח. חלק גדול ועצום של האנושות שמונים בימינו מיליארדים של בני אדם, (סינים, הודים, אפריקנים ואחרים) אינם מהווים נושא שבו ידון החומש בעיקר החל מאברהם עד יהושע. ברם אנחנו יודעים כי העמים הַשֵּׁמִיִים צאצאי שֵׁם כוללים את עם ישראל שהם מיוחסים לבני עֵבֶר, ולכן הם העם העברי, אף על-פי שהכינוי הזה מיוחס לאברהם שבא מעבר לנהר הפרת לארץ כנען-שעתידה להיות ארץ ישראל. צאצאי חָם שם שמרמז על חוֹם השמש, הם כפי הנראה צאצאי יבשת אפריקה שֶׁשֶּׁזָפַתְהָ השמש. צאצאי יֶפֶת הם כפי הנראה כל יתר בני האדם שביבשות כדור הארץ חלוקה זו יש לה יסוד בפרשת נח . (ראה נח סוף פרק י' ופרק י"א) פרשתנו וכל אשר יבוא אחריה מתרכזים באזורנו ובעמי אזור זה. שוב אין חוזרים להזכיר עמים אחרים ותולדותיהם, דבר כלשעצמו חשוב ומעניין, אלא שאנחנו מכאן ואילך עניננו בעם ישראל והתפתחותו ובכל המתרחש סביבו ואתו.
עקרונות היסוד לפיהם קם עם ישראל עקרונות היסוד המהוים את הַמָּסָד לקיומו הנצחי של עם ישראל נֶהֱגוּ על-ידי אברהם אבינו ועל בסיס עקרונות אלו הופיע משה וחקק אותם כחוקים החקוקים בסלע לנצח לשם ישראל ולדורותיו. היסוד הראשון היא האמונה באל אחד באלהים, שלא היה אלהים לפניו ואין אלהים אחריו.
העיקרון השני הוא התשתית המיוסדת על החוקים והמשפטים לעשית צדק ועל השויון בין בני האדם. (בשונה ממה שהי בדור המבול ,הוא דור הַפְלָגָה) הדגש הוא, על טֹהַר הַמִּדּוֹת. העיקרון השלישי הוא, כִּבּוּד זכויות הזולת אזרח גר או תושב, כיבוד של ממש ולא העמדת פנים כמו שנוהגים רוב אלה בימינו המפריחים סיסמא זו כדי להתפרסם ולטפס ולעלות על כתפי הסובלים ממש מאפליה. אברהם הראה לנו איך להגן על זולתו, במקרה זה היה זה בן אחיו לוט.
בעניין זה נאמר: וַיֵּחָלֵק (רדף אותם בשני ראשים) עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק.(יד/מז) זו דוגמה מני רבות בה הוכיח אברהם דבקות במטרה לעזרת זולתו. ומשהציע לו מלך סדום שכר על המלחמה שעשה בשבילו אמר לו אברהם למלך, חלילה לי מִקַּחַת ממך: אם מחוט ועד שרוך נעל.
אברהם נבחר בתורה לשמש דוגמה ומופת למה שאלהים צִפָּה מהאדם שיהיה לאחר שברא אותו. כפי שראינו בנוח הקב"ה התאכזב מן האדם שיצר כי לא קיים אף אחד מהיסודות שמנינו, לכן כמעט ואלהים השמיד את האדם מעל פני האדמה, לולא נמלך בדעתו כאשר מצא צדיק אחד בדורותיו ששימש הגורם לחידוש האנושות.
אברהם רודף שלום ועושה שלום במסכת אבות למדנו לדעת כי לא בניסיון אחד עמד אברהם אלא בעשרה ניסיונות והקשה ביותר שבהם , היה הצו שקבל להקריב את בנו יצחק קרבן לאליהם. כפי שקראנו משנצטווה הוא לא הסס ויצא לבצע את מצות אלהים. בגלל אמונתו ודבקותו באלהים נקרא שמו אב-רם.
לדברי רש"י אברהם היה תחילה אב של גוי אחד אֲרָם (נַהֲרַיִם) ומשהלך לו לחרן עם אביו והנלוים אליו ולמעשה נפרד ממנו לקיים את דבר האלהים, נהיה אב של גויים רבים. אברהם כונה כאיש תמים עם אלהיו- כלומר שָׁלֵם עם אלהיו . ומשהגיע לחברון היא קריית ארבע, תושבי המקום מִבְּנֵי חֵת ראו איש רם ומכובד איש קדוש באמרם לו: אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו.(חיי שרה כג/ו) וכאשר היה ריב בין רועי אברהם לבין רועה בן אחיו לוט, בקש אברהם לעשות שלום ולא נצל את מעמדו הבכיר ולא קבע את הכללים הנוחים לו. הוא נהג במחלוקת זו שבינו לבין בן אחיו לוט בצורה הוגנת והסכים להתפשר כדי לשמור על שלום בית: ויאמר אברם ללוט אל-נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם הַשְּמֹאל וְאֵימִינָה ואם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. (יג/ח,ט) בדרך זו רואים גלה אברהם רוחב לב רב ,כי נתן ללוט הצעיר ממנו בשנים ואף על-פי שהוא איננו איש-רם , כמו אב-רם את זכות הבחירה, כדי לבחור את המקום או חלק ארץ הטוב והרצוי ללוט כדי להתישב בו שם. למעשה גם בימינו אנחנו נמצאים במצב דומה, כאשר המחלוקת הקשה היא בין צאצאי אברהם: בני ישמעאל לבין בני יעקב בן יצחק. מתברר כי כך אֻמּוּת העולם נהגו בהחלטתם להקמת מדינה יהודית בא"י , נהגו על-פי התלמוד ויחלוקו.
אין ספק שעמנו נוהג כאברהם ולא כצאצאי ישמעאל. עמנו קבל את הפשרה ויחלוקו, אלא שצאצאי ישמעאל לא השלימו עם פתרון זה, למרות שהזכות על הארץ נקבעה על-ידי אברהם ואת המתנות והמענקים וארץ המושב שלהם נבחרה על-ידי אברהם שנאמר: ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק . ולבני הפילגשים (הכונה לבני קטורה היא הגר נתן מַתָנֹת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קֵדְמָה (מזרחה למדבר) אל ארץ קדם .(חיי שרהכה/ה,ו) .
והנה מופיע הצורר התורן בזירה הבינלאומית איש דת מוסלמי שהוא פלש או סיעה דחויה של האיסלאם בשם אחמד אנ-ניג'אד, עם מקהלתו מפלגת השטן (חזב אש-שיטאן) בצפון מפלגה המתהדרת ב"חמס" תרתי משמע מדרום , ותוקף את ישראל ואת העם היהודי ככובש וכגוזל את ארץ ישראל אשר לפי הכתובים אצלם בקוראן היא ארץ ישראל שניתנה לישראל ולא היה מעולם עם פלשטיני להם נזכיר את הכתוב , נסביר ונאמר:
הֲרֵי פִּתְגָּם הַיָדוּעַ לְכֻלֵּא עַלְמָא שֶׁמַעֲלֶה תְּמִיהָה מַדּוּעַ וְלָמָּה "בָּא הַכֶּלֶב מִלְּבַר וְנָבַח כְּדַרְכּוֹ בְּסָבְרוֹ שָׁכָּךָ יֵגָּרֵשׁ הָאֲרִי מִלְּגוֹ" שֶׁיֵּדַע כֹּל בַּר-בֵּי-רַב וְאֵין זֶה רָז שֶׁמִּלְּפָנִים הָיֹה הָיָה מֶלֶך בְּפָרַס שֶׁדָּחַק לְהָקִים מִקְדָּשׁ וְזֶה עָמַד הָיָה זֶה מֶלֶך וְלֹא רָשָׁע כְּאִנָגַ'אד מְאָז כִּבְרַת אֶרֶץ זוֹ שֶׁעַל הַכַּדּוּר הִנָּה לְיִשְׂרָאֵל כַּךְ יְדוּעָה בַּצִּבּוּר בָּרִי וְיָדוּעַ גַּם לְפִלְגֵּי יִשְׁמַעאֵל שֶׁזֶּה צַו אֱלֹהֵיהֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אַבְרָהָם הָעִבְרִי נִשְׁלַח אֱלֵיהָ אֵין לְעַם יִשְׂרָאֵל קִיּוּם בִּלְעֲדֵיהָ וְלֹא קַם הַכּוֹחַ שֶׁיָּעַקְרֶהוּ מִמֶּנָה כִּי נֶאֱמַר:לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ אֶּתְּנֶנָּה. 