לקראת ההכרעה בשאלת הקלון, המרחפת מעל ראשו של חבר הכנסת
צחי הנגבי, התגייסה הצמרת השלטונית והרוחנית במדינה, במסע תקשורתי מתוזמן היטב, למען האיש שבית המשפט מצא אשם בעבירה של מתן עדות שקר.
שאלת הקלון היא הסוגיה המרכזית בה נדרש בית המשפט להכריע בגזר דינו של חבר הכנסת הנגבי. חשיבותה של זו עולה עשרות מונים על כל עונש שיכול להיגזר עליו, שכן ההכרעה בשאלה עשויה להכריע את עתידו הפוליטי של לחסד או לשבט.
כל הפוליטיקאים, אשר מכתביהם הוגשו לבית המשפט על-ידי ההגנה: נשיא לשעבר, ראש הממשלה, שר הביטחון, יושבי ראש הכנסת בעבר והמכהן ושאר יקירי האומה, כולם כאחד מפצירים בבית המשפט לבל ימנע מאיתנו את שירותיו הטובים ואת כישרונותיו המופלגים של חבר הכנסת הנגבי, אם חס וחלילה יקבע בגזר דינו שמתן עדות שקר על-ידי שר בממשלה הינה עבירה שיש עימה קלון.
איש מאותם המפצירים לא העז, כמובן, להתייצב בבית המשפט כעד אופי ואפשר לפרקליטי התביעה לחקור אותו על האמור במכתבו. האם הסיבה היא שהם אינם מסוגלים לעמוד תחת שבועה בבית המשפט, ולומר בפה מלא כי שקר הוא מעשה שאין עימו קלון? אני רוצה לקוות שאכן כך, שאפילו במקומותינו, שבהם השקר נחשב בעיני הפוליטיקאים כנורמטיבי, עדיין קיימת הבושה מלהצהיר כך בפומבי באולמו של בית המשפט. לפיכך מסתתרים נבחרי הציבור שלנו ואנשי הרוח מאחורי ניירות, חלקם ניירות רשמיים של מדינת ישראל, המפארים את שבחו של חבר הכנסת הנגבי ומבכים על האובדן שייגרם לנו אם יכריז בית המשפט בריש גלי כי יש קלון במעשיו של הח"כ.
המסקנה החמורה העולה מדברי המפצירים היא כי לאיש ציבור ברוך כישרונות מותר לשקר, אך זאת רק אם נבחר להאמין כי הצלת משרתו ושירותיו של חבר הכנסת הנגבי למדינה היא המניע האמיתי העומד מאחורי התגייסותם של הפוליטיקאים שפנו אל בית המשפט. לצערי, אני מאמין שהאמת המרה היא שכל אלה שהתייצבו להגנתו של הנגבי מימין ומשמאל, קמו כאיש אחד להגן אך ורק על עצמם. הם שהפכו את השקר והכחש לתורתם אומנותם, הם שהפכו את הפרת הבטחותיהם ללחם חוקם, חוששים כעת שמא יקבע בית המשפט את המובן מאליו, שעבירה של מתן עדות שקר היא מעשה שיש עימו קלון, ויסכן בכך את תפקידם ואת עתידם.
למרות שכבר ממעמד הר סיני ברור לכל שהשקר דר בכפיפה אחת עם הרצח וגניבה, מנסים הפוליטיקאים לברוא לעצמם עולם משלהם. כולי תקווה, ואמונה, כי בית המשפט לא יתרשם ממסע השתדלנות וההפחדה הזה. כידוע בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף בכלל ובפוליטיקאים שאין להם תחליף בפרט. לעומת זאת לערכי מוסר ולנורמות התנהגות אין כל תחליף, ואוי לנו אם נוותר עליהם למען פוליטיקאי כלשהו ואפילו הוא ברוך כישרונות כח"כ הנגבי.
