האם ידעתם שפועלי הבניין שלנו, רובם ככולם פלסטינים וזרים, מסכנים את בריאותם אצלנו?
"סיליקוזיס היא מחלת מקצוע הנגרמת מסיליקה (צורן דו חמצני) גבישית חופשית, ומתבטאת בלייפת (פיברוזה) של רקמת הריאות. המחלה הבלתי ניתנת לריפוי נפוצה ברחבי העולם, ופוגעת בעשרות מיליוני עובדים. ב-1997 הגדירה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) את הסיליקה הגבישית החופשית כגורם מסרטן ודאי לאדם. ברוב המדינות המתפתחות חשופים עדיין מיליוני עובדים לאבק מזיק ולרמת סיכון בלתי קבילה, המביאה להתפתחות המחלה". המכון לבטיחות ולגהות פרסם מידע על המחלה,
וגם אזהרה לפועלי בניין בערבית, בתורכית, ברומנית, בסינית. מצחיק מאוד - ומה יעשה הפועל אחרי שיקרא? ישבות?
כמו בתחומים רבים במקומותינו, שוררת גם כאן הפקרות, והזלזול בחוק ובחיי אדם גורר את כולנו לנורמות של העולם השלישי. הקלישאה אומרת "אבל אין מה לעשות, בנייה כרוכה באבק". אז זהו - שיש מה לעשות. חסר רק הרצון. אמצעי הזהירות והמניעה רבים ומגוונים - ממכונות פרימיטיביות לחיתוך אבן במים, ועד למכשירי יניקה משוכללים יותר. אמצעים אלה מגנים הן על העובדים באתרי הבנייה והן על הסובבים אותם. חשוב לציין שגם מהנדסים ואדריכלים עלולים לחלות במחלה, ולו בצורתה הקלה. זה מה שקרה לאבי ז"ל, שהיה אדריכל. בסופו של דבר, ככל שמתגברת החשיפה לצורן, כולנו מועדים להיפגע.
נשאלת לפיכך השאלה - מדוע לא ננקטים
כל הצעדים הנחוצים להגנה על
כל העובדים בבנייה? התשובה, למרבה הצער, מקופלת כבר בשאלה. הנפגעים שחשופים מיידית למחלה בצורתה החמורה ביותר, הם פועלים פלסטינים וזרים. הציבור אדיש, אם בגלל בורות ואם בגלל הנחה מוטעית שהוא נמצא לגמרי מחוץ לטווח הסכנה. בהיעדר לחץ ציבורי - מוסרי, כלכלי, אכיפתי - אף קבלן לא יוותר ולו על נתח זעיר מהרווחים, לטובת השקעה בהגנה על הפועלים, שהיא למעשה הגנה על כולנו.
כך קורה שבעודנו מנסחים עצומות ומפגינים בעד השלום ונגד ההתנחלויות, באותה שעה ממש שואף פועל פלסטיני מלוא אבק צורן לריאותיו, ושום בנדנה על האף לא תעזור. אנחנו סוגרים את החלונות ומסתלקים מהבית, ובמגרש ממול מספר לעצמו פועל פלסטיני בלתי מאורגן כמה הוא גבר לעומת הישראלים הרכרוכיים ורודפי הבצע. הוא נשאר שם להוכיח את חסינותו, עד כדי הפיכת הסיכון לאידיאולוגיה.
אנחנו, המגדירים עצמנו אנשי שמאל, לא יכולים לעמוד מנגד או לצקצק בלשוננו שאלה הן תוצאות הכיבוש. מדובר כאן לא רק בהעסקה משפילה של פועלים, שמועברים מקבלן משנה לקבלן משנה, אלא בסיכון חיי אדם, סיכון שאינו סובל דיחוי לימים של "וגר זאב עם כבש".
יש בפנינו לא רק דרך פעולה, אלא חובת פעולה:
1. כשאנחנו שוכרים קבלן לשיפוץ או לבנייה - עלינו להתעקש על שימוש
בכל האמצעים למניעת אבק, לטובת
כל העובדים והסובבים.
2. אל לנו להפנות מבטנו כשההפקרות מתרחשת מול עינינו, בחצר או במגרש ממול. ניתן לפנות למשרד התעשייה והמסחר ולהתעקש שיפעילו את סמכותם.
3. עלינו לסרב לקבל טיעונים בדבר חוסר בתקציב ובכוח-אדם, שכן מדובר בדיני נפשות (תגובת משרד התעשייה והמסחר בנושא, יותר מטרידה ממרגיעה: "לעניין מיעוט משאבי הפיקוח המוזכר בפנייתך, אכן זהו המצב בפועל. לאחרונה, לאחר פעילות מאומצת של הנהלת משרדנו למול משרד האוצר, אושרו תקנים נוספים, ובשנת 2011 תחל תגבורת מסוימת של מפקחים. קבענו סדרי עדיפות לפיקוח. בהקשר של עבודות בנייה מאמצינו נתונים בראש ובראשונה לנפילות מגובה, בשל הקורבנות הרבים בנפש מגורם זה").
אם איננו עושים את המעט הנזכר כאן - אנחנו שותפים לפשע! ותודה למכון לבטיחות ולגהות על איסוף המידע ועל ריכוזו.
