מטבע הלשון הנפוץ למדי בשיח המדיני בין ישראל לבין הפלשתינים הוא "חיפוש נוסחה" להמשך הדיאלוג או הטריאלוג. למקרא צמד מילים זה, "חיפוש נוסחה", ניתן להפליג בדמיון ולחשוב שאנו עוסקים במתמטיקה מסובכת למדי או בחוקי פיזיקה, ורק אם נמצא נוסחה מתאימה, הופ, נגיע לפתרון חיש מהר. המדינאות היא שפה כמו שמתמטיקה היא שפה, אך המדובר בשתי שפות שונות בכל זאת.
מה המשמעות "למצוא נוסחה"? נחבר את גושי ההתיישבות לישראל, נחסיר את שאר השטחים ביהודה ובשומרון, נעלה את המאבק נגד חמאס בריבוע, נחלק את ירושלים ונמצא את סטיית הקוסינוס או הטנגנס של ה"משולש"? ממש לא ברור. למתמטיקה ישנן מגבלות ולא כל המשוואות ניתנות לפתרון. גם ל"מתמטיקה" של המדינאות ישנן מגבלות רבות, כי כל השחקנים מתעלמים מנתונים קיימים, זונחים את הדרך ומתעלמים ממנה, אף על-פי שכולם יודעים מהי התוצאה הרצויה.
מאחורי ה"נוסחה" עומדת אמת בלתי ניתנת להסתרה: הדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני ארוכה מאוד והמהמורות לאורכה רבות אינספור. גם אם האמריקנים יגייסו את טובי "המתמטיקאים", בטווח הנראה לעין, הנוסחה שתוביל לסוף הסכסוך לא תימצא במהרה. הקוטביות היא כה עמוקה, עד כדי אימה. במספר מאמרים טענתי שבנסיבות הקיימות כיום, גם אם כולם מייחלים לשלום אמיתי ומוכנים לעשות ויתורים, אף על-פי כן, לא ייתכן פתרון מלא במהרה בימינו.
אמירות חסרות הבסיס של המנהיגים משני הצדדים של הסכסוך, לפיהן אין להתחיל את המו"מ כאשר מעלים תחילה תנאים מוקדמים, אינן מחזיקות מים. יש ועוד איך יש, לשני הצדדים, תנאים מוקדמים בגללם לא החל אפילו המו"מ האמיתי. גם בשנים עברו, בתקופת ברק, שרון ואולמרט, למרות שנוטים לחשוב שהיינו כפסיעה מהשגת הסדר כולל, ה"תנאים המוקדמים" היו לעקב אכילס של השיחות.
יש לפלשתינים תנאים מוקדמים ההופכים את השיחות עם ישראל לבלתי יעילות בעליל. למראית עין, הפלשתינים טוענים שהבנייה בהתנחלויות היא המכשול המרכזי לשיחות. נניח שכן. עובדה היא שבמשך עשרה חודשים של הקפאה מוחלטת לא היו שיחות והפלשתינים נושאים באחריות מלאה על כך. מה מנע מהם במשך עשרה חודשים לנהל מו"מ עם ישראל כדי להוכיח את רצינותם? התשובה ברורה: הפלשתינים רוצים לחזור לקווי 67' ופחות מכך אינו בא בחשבון. זהו תנאי מוקדם, טבוע באידיאולוגיה הפלשתינית, לפחות של אלה המתיימרים להגיע להסדר עם ישראל. בקונסטלציה הפוליטית בישראל כיום, אין שום סיכוי שהתנאי המוקדם של הפלשתינים ייענה בחיוב. אפילו המפלגות המכונות "שמאל" יודעות שאין כל סיכוי להחזיר את גושי ההתיישבות הגדולים ומזרח ירושלים לידי הרשות הפלשתינית. אם רוצים להשלות את עצמנו, מותר בהחלט, אך חייבים להיות מציאותיים.
תנאי מוקדם נוסף שהפלשתינים מעלים הוא "זכות השיבה". הם אינם מסוגלים לוותר על דרישה זו וישראל לא תסכים לעולם שישראל היא זו שתקלוט את הפזורה הפלשתינית, כולה או חלקה המינימלי אפילו. הסכמה עקרונית לכך תפתח את הסכר. אין בישראל אדם שפוי אחד המוכן שהארץ תמלא גולים פלשתינים, לא במאות אלפים ולא במיליונים. זהו טמטום לחשוב כך. כל הניסיונות של קליטת פלשתינים בארה"ב או במקום אחר, כולל המדינה הפלשתינית, הם שעשועי מחשבה ותו לא.
ישראל מנהלת מו"מ עם אבו מאזן והרשות הפלשתינית ביהודה ובשומרון. המנהיגות האמיתית יושבת בעזה והיא מונעת כל התקדמות. ארגון חמאס, בעידוד אירן, לא יסכים בטווח הנראה לעין שיישות יהודית תתקיים. הפלת חמאס לא נראית באופק. נהפוך הוא: לא מן הנמנע שעוד יבוא היום שבו חמאס ישתלט גם על יהודה ושומרון. ללא תמיכת אירן, אין לחמאס זכות קיום, ובהתחשב בעובדה שאירן לא תצטרף לסוכנות היהודית בקרוב, כל המאמצים מובילים למסקנות ברורות.
סירובו של אבו מאזן להכיר בישראל כמדינה יהודית אינו מצריך שום נוסחה. הכרתו בישראל כמדינה יהודית היא בבחינת ויתור על זכות השיבה. אבו מאזן, בתמיכת ראשי הציבור הערבי בישראל, רוצים במדינת כלל אזרחיה, משמע אותה תורה לה הטיף
עזמי בשארה וממשיכים לעשות חברי מפלגתו ובראשם הח"כ חנין זועבי. אין שום נוסחה שתפתור את הבעיה ה"מתמטית" המסובכת הזו.
תיאורטית, יש ל
בנימין נתניהו אפשרות לשרוד פוליטית אם יהיה מוכן לוותר על חלקים מהאידיאולוגיה שלו. קדימה יכולה להיות האלטרנטיבה, אך ברור שראש ה
ממשלה לא סומך עליה.
ציפי לבני תרצה להיות ראש ממשלה ולא תוכל להתאפק. יוצא אפוא שמעשית, למר נתניהו אין אלטרנטיבה לשלטונו הנוכחי. אז ניתן לחפש נוסחאות עד בלי די, תוצאות ממשיות לא תהיינה.
אם יקרה הבלתי ייאמן והפלשתינים ישנו את דרישותיהם והגורמים הפונדמנטליסטים ייעלמו, ובישראל יקרה "מפץ פוליטי", ייתכן שכל הנאמר לעיל הוא בבחינת הזיות. בינתיים, אין סימנים לכך.