כרוז: סוהרים, תנו דרור לפה יגאל עמירוס.
סוהר: זו נשמעת לי פקודה נחרצת, אציית.
[סוהרים מסירים את זמם הכלב מפי יגאל עמירוס]
עמירוס: אני נמק בכלא כבר שנים, ומעולם לא שמעתם את אשר בפי. ובכן, הרגתי את
יצחק רבין כדי להציל בנפשו את נפשם של אלפים שהוא סיכן. הלכתי בדרכי אבות. חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. רבין הוביל למותם של אלפים. נטילת שנות חייו, שלו נותרו, הצילה מידיו חייהם של אלפים שהוא סיכן. בכך גם מילטתי את יצחק רבין עצמו מדינה של גיהינום. האם אתם מסכימים שמותר ליטול את נשמתו של אדם אחד שעומד לרצוח אלפים כדי להפר את מזימתו, כאשר אין דרך חלופית? אני מחויב לתורת ישראל, ועל כן התשובה שלי היא כן. זהו דין רודף שממנו אתם כה חוששים, אף על-פי שמעולם לא דפדפתם בו. אתם קוראים לזה הגנת הצורך. לכן, אם תסכימו איתי שרבין עמד לשפוך דם אלפים, וכי לא הייתה דרך אחרת למנוע מרבין מלבצע את זממו, גם אתם תודו שהירי בו כשר, אם לא חובה. אבל, אתם תגידו שרבין בכלל לא התכוון לרצוח, אלא כוונותיו היו טובות. כך נקרא רודף מאונס, ולשיטתכם, רבין יהיה אז רודף מאונס. מה קורה כאשר תינוק אחד בשואה בוכה וברציחתו ניתן להציל את כל המחנה? מה דינו של מי שבטעות עומד להרוג אלפים, ואין דרך להצילם זולת להורגו? ואולי תגידו שרבין לא סיכן חייהם של אלפים. התחייבתי בפני הכותב, מצנזר השעמום, לא לשטוח כאן את טיעוניי, מדוע רבין כן סיכן חייהם של אלפים. אבל, הבה ונדע, במה אנו חלוקים. לשיטתי שלי, רבין היה מוביל למותם של אלפים, ולכן באין דרך מניעה אחרת, דינו אחד - מיתה. המחלוקת שנותרה ביני לבינם היא אם רבין היה מוביל למותם של אלפים. את השמאלנים בכם אני מבין. רבין בן מוות בעיניי, ואני בן מוות בעיניהם. אבל, מה באשר לאותו חצי העם, לרבות אותו שופט חצוף גוזר דיני, שסבור כמותי שרבין היה מוביל למותם של אלפים?
[עמירוס מוחה אגלי זיעה]
שמאלן ב': אבל רבין נבחר.
עמירוס: אכן יצחק רבין האיש נבחר, אך נבחר על סמך מצע. קשה לחלוק - רבין סטה ממצעו. רבין הפך את עורו, ועל כן השמאל אהב אותו. לא רק את עורו השיל, אלא גם את מצעו. השופט אותי הרשיע פסל את הגירוש - הינתקות בלשונכם המנותקת מאמת אלוה, כיוון ששרון נבחר על סמך מצע הפוך.
שמאלן ב': אבל, לו יצחק רבין היה נבחר על סמך אותו מצע, כלום אז היית נמנע מלרוצחו?
עמירוס: איש אמת אני.
[שמאלן א' חוכך ידיו בהנאה וממלמל: גם לו התהלכתי מקצה הארץ ועד קצהה לא הייתי מוצא נאמן לערכיו כיגאל עמירוס, אך בנפשו מדוע לא נגעו?]
עמירוס: איני סבור שאז רבין היה נבחר, אך לא אכחד ממך דבר. גם אז הייתי מרצחו כדין רוצח שלוח עם. אני תומך ברציחה של כל עריץ צמא דם, בין נבחר ובין אם לאו. אבל, אינני דמוקרט, אתה כן! אתה מתנגד להפיכה אותה ביצעתי כיוון שהדחתי את האיש אותו בחר העם. אך לא בו בחר העם. העם בחר ביצחק רבין אחר. אני הדחתי את יצחק רבין שהדיח את יצחק רבין אותו בחר העם.
שמאלן א': אבל עמירוס, מדוע את החוק נטלת לידיים?
עמירוס: אני ביצעתי את החוק, החוק אוסר על שפך דם. בא יצחק רבין ושפך את דם העם. אני נהגתי לפי שחוק פלילי מורה לנהוג. לא רצחתי חף מחטא. אך גם אלמלא החוק היה איתי, הרי חוק אנוש הוא בר-עיוות, ואז תורה אותו תתקון, וכדרכה מציל הייתי נפש עם. זו תורה, זו מצוותה. אין היא זקוקה לחוק או למוסר, אך כאן גם חוק וגם מוסר כורעים הם ברך לקראתה.
שמאלן ב': אבל היית צריך לפנות למשטרה, לבג"צ וליועץ?
עמירוס: גם אני וגם אתה יודעים, שלא היו שועים למילותיי. היו אשר פנו, כולם בקש נדחו.
שמאלן ב': אם כך, לא היית צריך להרוג את יצחק רבין!
עמירוס: איני מבין מדוע.
שמאלן ב': כיוון שאז יצחק רבין לא שפך הדם. מה שעשה בהיתר של חוק עשה, והגנות של חוק פלילי אינן עומדות לך!
עמירוס: אתה מוכן להודות שבהיטלר היה מותר להתנקש?
שמאלן ב': כן, אפילו בסדאם ובכל עריץ צמא דם, אך לא כן בגיבורנו.
עמירוס: ואם בתי משפט של היטלר, סטאלין וסדאם היו חורצים שכל שעשו בדין עשו, לטובת עמם, ארצם ועולמם. אין איש נפגע מהם. כלום אז סבור היית שאין לשפוך דמם?
שמאלן ב': אבל מוסדותינו דמוקרטים, בתי משפט של דין אמת, משטרה של חוק. אמון העם הוא משענתם.
עמירוס: מי אשר מכשיר רצחו של עם על מזבח בלון שלום, אין דינו אמת. כלום הכשר של רצח המוני בידי בתי משפט שנבחרו כדת, כדין - תרפא ולו מוגלה? לו בתי משפט של ואיימר היו אומרים שרצח יהודים כשר הוא, כלום היה זה משנה? לא, כי או אז היו הופכים לשותפים למעשה. גם ידם במועל דם. אין כשרים הם להכשיר. יש פשעים שעומדים מעל למוסדות. וכך הוא שפך דם העם. אין מוסד להתירם.
שמאלן ב': אבל יצחק רבין הוביל לקראת שלום, לא לשפך דם?
עמירוס: גם אם כוונתו לדרך שלום, מעשיו לדרך מלחמה, טרור, שעבוד ורצח עם. כיום סבור כך רוב העם. אני ראיתי מבעד לבלונים. לא הסתנוורתי ממופע שלום, ואתם נאטמתם לפיצוץ האוטובוסים. כיום בינינו במחלוקת הכריעה מציאות - לא חיים, אלא דם שפוך.
שמאלן ב': אבל, כוונתו הייתה רצויה.
עמירוס: כאן נפרדות דרכינו. אינני איש הביטחון והשלום, אלא עבד אלוהים. מי שנתכוון לשלח ידו בארץ ישראל, אין בלב שלו מתום. הנני איש אמת, ועל כן חשפתי תורתי. אבל, אתה שכח נא זה הטיעון. הבה ונניח, כי כוונת יצחק רבין רצויה הייתה לפני מקום. כל שרצה לטוב רצה. כלום כוונת תינוק בוכה בשואה רעה היא? כלום תוכל למצוא זכה וטהורה מיבבת תינוק? או אז יצחק רבין היה רודף מאונס. את מאכלתו הטיל על עם. את הרבים רבין סיכן. באתי אני והצלתי אותו משפך דם שלא על דעתו. את נשמתו שלו מילטתי, כשמילטתי את כולכם מהסיכון.
שמאלן ב': אתה אינך מכיר בזכותו של עם לטעות בבחירתו.
עמירוס: העם לא טעה בבחירת דרכו, אלא בבחירת נציג הדרך.
שמאלן ב': ואתה אינך מכיר בזכותו של עם לטעות בבחירת מנהיג הדרך?
עמירוס: לא הפלתי שערת ראשו של חף מעם, רק של מנהיג שקרן שהוביל לשפך דם העם.
שמאלן ב': ואתה אינך מכיר בזכות מנהיג לטעות?
עמירוס: גם אם לו מותר לטעות, לי אסור לא לתקון את טעותו.
שמאלן ב': אז לך תפגין.
עמירוס: כך עשיתי, כך עשה עם רב. את נהרות הדם לא סכרנו. לכך היו צריכים את האקדח.
שמאלן ב': אבל גם לו העם היה בוחר בדרך אוסלו, לא היית מכבד את הכרעתו!
עמירוס: בהיפותזה עסקינן.
שמאלן ב': אך הלא הודית שכך נוהג היית?
עמירוס: איש אמת אני.
שמאלן ב': אז מה זה חשוב שרבין סטה ממצעו?
עמירוס: לו יכולתי, גם לכוף אותך לשמור שבת עשיתי. אך מה חשובות כאן דעותיי על עולם מופשט? התפלמס על אשר מימשתי בעולם שלך. אך בוא נניח, כי העם ידע כי אוסלו לפניו, ולכך נתן את אישורו. אולי כך מכם יש אשר חושב. האם בחירה של עם בדרך היטלר, תחסנו מהתנקשות?
שמאלן ב': העם הגרמני לא רשאי היה להכשיר רצח יהודים.
עמירוס: והעם היהודי רשאי? גם הגרמנים הכשירו רצח של גרמנים אחרים. הלא גם לו היטלר היה רוצח רק את יהודי גרמניה, דמו מותר להתנקשות.
שמאלן ב': אבל כאן העם הכשיר את סיכונו, לא סיכן את האחר.
עמירוס: שקר! אתם בתל אביב הכשרתם שפך דם המתיישבים ביש"ע. מנין סמכותכם לשפוך דמינו?
שמאלן ב': אבל גם בתל אביב התפוצצו הפיגועים.
עמירוס: אכן, אך אתם חשבתם שנהרות הדם יגאו מיהודה אל השומרון, לא בתל אביב. טעיתם. ובכל מקרה, איסור שפיכות דמים חל על התאבדות. אדם אינו רשאי להתאבד. אם תראה את אחיך עומד להשליך עצמו, מותר לך להצילו באיברו. אם אין ברירה, משהו מן הגג, גם אם יפסיד ידו.
שמאלן ג': אבל אתה חשבת כך, אך אני כמו עם רב חושבים עד היום שיצחק רבין הצילנו?
עמירוס: אין טעות שכך חשבתם, אך בטעות כך חשבתם. בכחש הולכתם. המציאות אמרה אחרת.
שמאלן ג': מי אתה שתכריע במחלוקת?
עמירוס: אני הקטון באלפי הרצליה. צו לבי כקליפת שום. אך טיעוניי כבדי-משקל הם, וטיעונכם נוצה ברוח. ביום שבו חתמתם על הכניעה, טיעוניי הכריעו טיעונכם. ביום שבו נרצח רבין, כבר מציאות הכריעה טיעונכם. קושייה שלך על מעשה עשוי.
שמאלן ג': אני עודי מחזיק בעמדתי. אוסלו לברכה היה. איך אתה יכול להיות בטוח שאתה צודק?
עמירוס: כשהרופא רואה דם נשפך, בטוח הוא כי הוא צריך בפצע לטפל.
שמאלן ג': אבל אין כאן מחלוקות!
עמירוס: ברפואה יש מחלוקות. יש מתנגדים לכל מרפא.
שמאלן ב': אבל הרופא הוא המומחה. אתה אינך מומחה.
עמירוס: המומחים הם רבנים. אבל, אין צריך לזה טיעון. השכל מצווה כי יצחק רבין שופך דם עם, ורציחתו תפסיק השפך. זוהי המחלוקת.
שמאלן ג': לא, המחלוקת היא איך לנהוג כשיש בינינו זו מחלוקת.
שמאלן א': אני חושב שאתה איש אוון, עוול, רצח. אך המחלוקת ביני לבינך נשארת, אם שלום עם ערבים מוביל לדם שפוך או ששלום עם ערבים מוביל לחיים ולזכויות אדם.
שמאלן ב': לא, המחלוקת היא אם לכבד את הכרעת העם במחלוקת, אם לכבד הכרעת שכל רציונלי.
שמאלן ג': המחלוקת היא כיצד ליישב את המחלוקת.
עמירוס: שמאלן ראשון, אתה טועה. מציאות אותך הפריכה. אך לא על כך באנו להתדיין היום. המסקנה היא שכל אשר חושב ששפך דם מנעתי, וייתכן שכך חושב השופט שהרשיעני, לזכותני מצווה. שמאלן שני, אתה טועה. גם אתה חושב שאת היטלר היה מותר להרוג. הכרעתי שלי היא הכרעת שכל רציונלי. שמאלן שלישי, את המחלוקת בין רוצח לנרצח יש ליישב בסיכול הרצח.
שמאלן א': מנע שפך דם אינו ערך יחידי. לדמוקרט יש ערכים נוספים: כיבוד זכויות אדם, להטיל קץ על כיבוש אכזר.
שמאלן ג': גם לא להוביל להכרעה באלימות. את היטלר אכן יש להרוג, גם לפי הפציפיסט. אך לא כן את יצחק רבין.
עמירוס: מדוע לא כן את יצחק רבין?
שמאלן ג': יצחק רבין לא הוביל למותם של מיליונים.
עמירוס: בפול פוט היה מותר להתנקש? בסדאם לאחר שהרעיל את האירנים?
שמאלן ג': אלימות איננה אפקטיבית להשגת מטרות הומניסטיות.
עמירוס: הנה, אני הצלחתי.
שמאלן ג': כי אינך הומניסט. אלימות מלוא הפרי היא להצית המלחמות. אתה פשיסט נקלה. אלימות שלך עבדה, כי את אש המלחמה באת להצית.
עמירוס: חיי עם אני הצלתי!
שמאלן ב': חיים אתה נטלת. הסכמי שלום סיכלת, מוח מעוות. הכרעת בוחר באקדחך הפכת. לא פנית למוסדות ולא נתת למשחק הדמוקרטי ליישב הבעיות.
עמירוס: לא כך חושב רוב העם. לא תוכל להימלט, כי המחלוקת ביני ובינך ממש כמו ביני ובין שמאלן רומנטי היא אם אוסלו מוביל לטוב או לטרור, דיכוי ורצח? אלא אם כן גם אתה חושב כמו פציפיסט שאלימות גם כלפי מנהיג נקלה לא תוביל אלא לאסון. כולנו מסכימים שאת אוסלו אני בלמתי. נותרה מחלוקת אחת בינינו - אוסלו טוב או רע הוא!
שמאלן ג': זה שבאקדחך הצלחת לסכל את השלום, מראה עד כמה מטרתך הייתה נפשעת. אין ראיה חותכת לפשעך מאשר הצלחתך.
[המון של עם מריע לעמירוס]
