גדעון לוי נתפס ב"טעות" נוספת

הפלשתינים ציינו לא מכבר עשור לאינתיפאדת אל-אקצה שפרצה ב-28 בספטמבר 2000 בהפגנות האלימות לאחר ביקורו של יו"ר האופוזיציה דאז אריאל שרון בהר הבית. בישראל יש הסבורים, כי אינתפאדת אל-אקצה הייתה ביסודה התפרצות עממית ולא יזומה על-ידי הרשות הפלשתינית. גדעון לוי: ערפאת לא חולל את האינתיפאדה, אהוד ברק אשם העיתונאי גדעון לוי כותב במאמרו "חינגת מותו בטרם עת" (עיתון הארץ, 31.10.04): "למרות כל שגיאותיו [של ערפאת], והן לא היו מעטות, ישראל לא מיצתה את הסיכוי להגיע אתו להסדר. הוא [ערפאת] לא חולל את האינתיפאדה, כפי שכבר די ברור כיום, ואהוד ברק לא הפך כל אבן כדי להגיע אתו לשלום, כפי שברור לא פחות". הטלת האחריות על ברק קיבלה ביטוי גם במאמר שפרסם גדעון לוי (12.2.09) תחת הכותרת "קבורה מאוחרת", וכך הוא כותב: "השמאל הישראלי מת בשנת 2000. מאז התגוללה גווייתו בראש חוצות, עד ששלשום הוצאה סוף סוף תעודת הפטירה שלו, כדת וכדין. התליין משנת 2000 היה גם לקברן של 2009: אהוד ברק. האיש שהצליח להפיץ בהצלחה מרשימה את שקר האין-פרטנר קצר בבחירות את פרי מעללו. שלשום התקיימה ההלוויה". מחמוד א-זהאר: ערפאת נתן אור ירוק לחמאס לבצע פיגועים מיד לאחר קמפ דייוויד עדויותיהם של בכירים פלשתינים מציגות תמונה שונה בנוגע לאחריות הישירה של ערפאת, בהיותו מנהיג ארגון פתח, אש"ף והרשות הפלשתינית, לאור הירוק שניתן לפעילות האלימה נגד ישראל ולפיגועי הטרור זמן לא רב לאחר ועידת קמפ דייוויד. מחמוד אל-זהאר, חבר הלשכה המדינית של חמאס, התייחס פעם נוספת לסוגייה זו בראיון לאתר האינטרנט הרשמי של הארגון (Palestine-info.info 8.10.2010): [שאלה]: "אמרת בהתבטאויות קודמות, כי הנשיא אבו עמאר [יאסר ערפאת] הורה לחמאס לבצע פיגועים במהלך היותו נתון במצור ברמאללה. האם אנו יכולים לצפות למשל ש[יו"ר הרשות הפלשתינית הנוכחי] אבו מאזן יגיע לשלב כזה בהתנהלות שלו עם התנועה [חמאס]?" [תשובת מחמוד אל-זהאר]: "אבו עמאר לא הורה ל[ארגון] פתח להידבר עם חמאס על-מנת לבצע פיגועים מתוך תפיסה התומכת בהתנגדות, אלא בשל רצונו לעשות שימוש בפיגועים למטרות טקטיות. אני זוכר שהשתתפתי בוועידה עממית עם [בכירים בארגון פתח] האני אל-חסן, אבו עלי שאהין ועבדאללה אל-חוראני [שנערך] באולם אל-שיח' עוואד ב[אוניברסיטת] אל-אזהר [בעזה]. באותה עת העלו האנשים שנכחו [בוועידה] את הצורך שחמאס יבצע פיגועים נגד הכיבוש הישראלי, ועניין זה לא היה סוד. אבו עמאר רצה שהדבר יהיה אמצעי טקטי ללחוץ על ישראל באמצעות חמאס. לאבו מאזן אין האומץ והתפיסה הזו והוא אינו מסוגל להמר על חייו למען עניין כזה. התכוונתי בדברים אלה להניח לפני הציבור את הרעיון, כי נעשה שימוש בהתנגדות בנקודות זמן מסוימות למטרות טקטיות, ואין היא [כך במקור, וקרוב לוודאי שנשמטה המילה "אלא"] מתוך נקודת מוצא של תפיסה שנועדה לשפר את תנאי המו"מ. לכן, איני מעוניין שיישנה הניסיון שבו נעשה שימוש בפיוס ובהתנגדות כדי לשפר את תנאי המו"מ, ואולם הכרחי הוא שהם [הפיוס וההתנגדות] יהיו מושתתים על תפיסה וראייה אסטרטגית". השאלה שהופנתה אל מחמוד אל-זהאר התייחסה לדיווח על דברים שנשא בטקס לציון יום השנה לאינתיפאדת אל-אקצה, ואשר צוטטו בעיתון "א-שרק אלאווסט" (29.9.10), כמובא להלן: "הנשיא הפלשתיני המנוח יאסר ערפאת הורה לתנועת חמאס לבצע מספר פעולות צבאיות בלב המדינה העברית, וזאת לאחר שחש שהמו"מ באותה עת עם ממשלת הכיבוש נכשל". בכינוס אחר, חמש שנים קודם לכן, הציג מחמוד אל-זהאר גרסה דומה. בדיווח בעיתון "אלחיאה אלג'דידה" (9.4.05) נאמר כדלהלן: "אלזהאר הוסיף כי... בעקבות כישלון המו"מ בקמפ דייוויד החל הארגון [אש"ף] אומר לחמאס, כי השער פתוח כעת לביצוע פעולות, ואולם חמאס לא בטח בפניות אלה, ולמרות זאת ביצע פעולות תחת השם כוחות עומר אלמוח'תאר". יש לציין, כי באותה תקופה אכן ניטלה אחריות על פיגועי טרור תחת שם זה. ברגותי סימן את הדרך לאינתיפאדה החמושה חצי שנה לפני פריצתה אין זו העדות היחידה למתן האור הירוק של ערפאת לגל הטרור והאלימות שזכה לכינוי "אינתיפאדת אל-אקצה". כחצי שנה לפני התפרצותה הסביר מרוואן ברגותי, ראש הוועדה העליונה של ארגון פתח באיו"ש ואשר לימים הפך לאחד ממנהיגי האינתיפאדה הבולטים, את האסטרטגיה של הארגון, אשר בראשו עמד כאמור באותה העת יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר ערפאת. בראיון לעיתון "אח'באר אלח'ליל" (גיליון מספר 4, 4.3.00) אמר ברגותי: "מי שחושב שניתן להגיע להכרעה בענייני הסדר הקבע, דוגמת הפליטים, ירושלים, ההתנחלויות והגבולות בעזרת מו"מ שוגה באשליות. בעניינים אלה עלינו לנהל מערכה בשטח לצד מערכת המו"מ... אני מתכוון לעימות. אנו זקוקים לעשרות מערכות דוגמתמערכת מנהרת אל-אקצה [אירועי מנהרת הכותל בספטמבר 1996]... בהתנחלויות לא נאבקים בעזרת תחנונים אלא באמצעות כוח הנשק... זכותו של עמנו להיאבק בישראלים בגדה המערבית, ברצועת עזה ובירושלים בכל השיטות והדרכים". בראיון לעיתון "אל-חיאת" (29.9.01) פירט ברגותי את התפקיד המרכזי שארגון פתח בכלל והוא עצמו בפרט מילאו באירועים שהובילו לפרוץ האינתיאפדה. וכך מספר ברגותי: "בערב שקדם לביקור השתתפתי בדיון בתחנת טלוויזיה מקומית וניצלתי את ההזדמנות לקרוא לציבור לבוא לאל-אקצה בבוקר, כי לא היה אפשר להעלות על הדעת ששרון יבקר בחרם אלשריף וילך לדרכו בשלום. סיימתי ובאתי לאל-אקצה בבוקר... ניסינו ליצור עימותים אבל ללא הצלחה, בגלל חילוקי דעות עם אנשים אחרים. אחרי ששרון עזב, נשארתי שעתיים עם כמה אנשים אחרים ודיברנו על אופן התגובה בכל הארץ ולא רק בירושלים. התקשרנו אל כל הפלגים (הפלשתינים) והכנתי מנשר בשם הוועדה העליונה של פת"ח בתאום עם האחים, (קרי שאר הארגונים), שבו קראנו לתגובה על מה שקרה בירושלים". יועץ לערפאת: ערפאת תכנן את העימות לפני ביקור שרון על הר הבית בכירים פלשתינים נוספים הודו באחריות הצד הפלשתיני לאיניתיפאדה על היבטיה הצבאיים השונים. אחד מהם, יועצו של ערפאת, ממדוח נופל, אמר בראיון לעיתון "נובל אובזבטור" (1.3.01), כי ערפאת תכנן את פתיחת העימות עם ישראל קודם לביקור השר שרון על הר הבית. לדבריו: "מספר ימים לפני ביקור שרון במסגד, כאשר ערפאת ביקש שאנו נהיה מוכנים לפתוח בעימות, אני תמכתי בהפגנות המונים והתנגדתי לשימוש בנשק". נופל ציין עוד, כי גם ראש מנגנון הביטחון המסכל ג'יבריל רג'וב הזהיר את ערפאת מהסכנה של עימות צבאי, אך מאמציו היו לשווא, שכן ערפאת היה משוכנע כי בתוך יומיים או שלושה יחס הכוחות הבלתי שוויוני יהיה בלתי נסבל עד כדי כך שהאמריקנים והערבים ייעצו לברק לחדש את המו"מ". שנה לאחר פרוץ האינתיפאדה תיאר ממדוח נופל כיצד התקבלה ההחלטה על פריצת אינתיפאדת אל-אקצה, כמובא להלן (אלדראסאת אלפלשתיניה, גיליון 47, קיץ 2001): "היא [האינתיפאדה] אינה תנועת המונים נפרדת מן הרשות או פרצה מעצמה. נהפוך הוא, היא החלה על יסוד החלטה מלמעלה של הרשות, לפני שהפכה להיות פעילות עממית. הדבר אירע מיד לאחר ביקור שרון באל-אקצה. באותה העת התכנסו הגופים הפוליטיים והביטחוניים של הרשות הפלשתינית וקיבלו החלטה להגן על אל-אקצה. ערפאת ראה בביקור באל-אקצה נקודת פיצוץ של המצב הקיים, המספיקה להצית שרפה לא רק באדמה הפלשתינית אלא גם להשפיע על המצב מחוץ לגבולות פלשתין. התקבלו החלטות שעסקו בהכנות מעשיות, ונערכו ישיבות של הכוחות הנוטלים חלק ברשות, והוחלט על הנעתם לעבר אל-אקצה ביום שישי. כן תוגברו סידורי האבטחה של המסגד באמצעות הבאת שומרים נוספים והוצאת הנחיות למנגנוני הביטחון להיכנס לאל-אקצה ולהגן עליו".