הדילמה של דנקנר (ב')

אין מי שיחלוק על זכותו של אדם למכור חפץ שאין לו צורך בו. וזה מה שעושה נוחי דנקנר. החפץ אינו משמש אותו יותר, ליתר דיוק - הוא מפיק רווחים, אבל לא אותם רווחים, כפי שהפיק בעבר - לכן שמורה לו הזכות למוכרו. בוודאי שמורה לו הזכות למוכרו, אם בתחרות עם שווקים אחרים נגרמו לו הפסדים כספיים. הקיום של מאות משפחות עובדים במפעל, זה דבר שולי וזניח בשיקולי "יקיר ישראל", נוחי דנקנר, שנוהג להתהדר במסעי נדבנות. "דה מרקר", מוסף כלכלי, בעיתון לאנשים חושבים, מציג לנו את נוחי דנקנר כאדם ש"מתלבט" עם דילמה אמיתית. חברת כור שבבעלותו קיבלה מחברה סינית הצעה למכור את השליטה ב"מכתשים אגן" במחיר גבוה ב-60% ממחיר הבורסה. אינני קונה את ההתלבטויות של נוחי דנקנר. לא כל יום מזדמנת עסקה השווה מיליוני דולרים. המאמץ היחיד הנדרש מנוחי דנקנר - להוציא עט מכיס המעיל ולחתום על הסכם המכירה עם החברה הסינית. ללא כל בושה, שלח נוחי דנקנר לעובדיו מכתב ציני ומתחמק. מכתב שבוודאי שקדו עליו אנשי יחסי הציבור שלו. דנקנר מבקש במכתבו ש"העובדים יבינו אותו". בלשון חלקלקה הוא כותב: "אני פונה לכם להיות קשובים זה לזה על-מנת שניתן יהיה לפתור את הנושא...". חוסר תום לב, וזאת בלשון המעטה, עולה מהמכתב של נוחי דנקנר לפועלים. מכתב שופע אמירות שפר לפועל, שאחרי שנות עבודה רבות ב"מכתשים אגן" קלושים סיכוייו למצוא מקום עבודה חליפי בנגב. הפועל, המועמד לפיטורים, מתבקש לגלות הבנה לעסקה עם החברה הסינית כימצ'יינה. פתאום מטילים על פועל קשה-יום את כל נטל ההתייעלות. נציג ועד עובדים מואשם שהוא פופוליסט, כי הוא שואל מדוע לא להתחיל לייעל בשכר הבכירים של המפעל. ואני שואל - מדוע לא להפחית ממאזן הרווחים של אי.די.בי, שתחת חסותה יותר ממפעל אחד, ולהעביר לכתובתם של אלו, שזיעתם ניגרה בחום הכבד של הנגב ב"מכתשים אגן". מדוע הפתרון הזה לא עולה על סדר היום של מי שהחליט לשלוח לפועליו מכתב, שפירושו המעשי הוא פיטורים ושבירת מטה לחמם??? נוחי דנקנר שהצטייר כתורם ונדבן - ואי-אפשר להתכחש לעובדה שהוא תרם - לצערי, ב"מכתשים אגן" הוא מגלה יחס ציני לפועל במפעל. הפועל הוא בבחינת סמרטוט שאפשר לזרוק אותו, כאשר מזדמנת עסקת מכירה, שרווחים כספיים בצידה. יש לי עוד שתי בקשות מנוחי דנקנר: בקשה ראשונה: במקום להצטלם עם נשיא המדינה באוטובוס של נדבנים, כמי שבא להושיע את הנגב ואת הגליל, שיצטלם עם ילדי פועלים, שמחר אבא שלהם יישב בבית, כי קיבל מכתב פיטורים חתום באותה חתימה שחתמה על הסכם המכירה של "מכתשים אגן" לסינים. הבקשה השנייה והאחרונה שלי מנוחי דנקנר: במקום נאומי חזון לכתובתה של החברה הישראלית מעל במות של כל המי ומי, שיחשוב על החזון שהוא מייעד לכל מי שיקבל בירוחם, בדימונה ובבאר שבע מכתבי פיטורים מלווים בלשון חלקלקה המספרת למפוטרים כי "מדובר בתהליך התייעלות משמעותי בלתי נמנע" בתוספת קינוח מר וחצוף - "הפתרון הוא לשביעות רצונם של עובדי החברה".