אחד בפה ואחד בלב

כמה מילים על יוסי שריד אני אוהב לקרוא את המאמרים שלו. לא בגלל שהוא (ברוב המקרים) מרגיז אותי, אלא משום כישרונו ויכולתו הנדירה להתנסח. כמה שהוא טועה אידיאולוגית, ככה הוא רהוט, עסיסי וארסי. מאגר הקונוטציות שלו בלתי נדלה, וטיפות הארס שהוא מזליף על המסרים הן תבלין מיוחד וייחודי, שרק המקלדת שלו התברכה בו. בזכות כישרונו הנדיר הוא פיתח אגו כל-כך ענק, שאפילו אלוהים יחוש במחיצתו רגשי נחיתות. (תגובה למאמרו "זה לא רבין", הארץ, 22.10.10) מתוך המאמר בחרתי להתייחס לפסקה הבאה: "אפילו בתוך הבית יש כבר מי שנמאס לו מהרבין הזה ומזכרו המעיק המסמל בעיני רבים פספוס והחמצה, תובע להוריד את תמונתו מקיר ההנצחה אל מרתף הנשייה במרכז המפלגה". ועוד מתוך המאמר: "אין ערך להעמדת פנים, כשהחובה החוקית איננה מתיישבת עם חובת הלבבות. אחת בפה ואחת בלב - זה מסר כפול ולא חינוכי". בסוף המאמר הודה שריד שהוא אהב את רבין. סיכמתי את המסרים: יש לנו כאן מחאה אינטליגנטית כנגד הרעיון שהשמיעה ח"כ עינת וילף (העבודה) לדחוק את הפוסטר של המיתוס ולהבליט את הפוסטר של בן-גוריון. ולמרות שאהב את רבין ובלי שום קשר, הוא סבור כי "אין ערך להעמדת פנים... אחת בפה ואחת בלב", כך שריד, "זה מסר כפול ולא מוסרי"... אם יש משהו ששריד היה רוצה שנחשוב עליו כולנו (ימין ושמאל כאחד) זה - שהוא איש אמת. הוא לא יעמיד פנים, ואצלו אין דבר כזה "אחד בפה ואחד בלב. זה מוסר כפול". יוסי שריד אוהב את רבין? הלכתי לארכיון.