בנייה בלתי חוקית 'עיריית ירושלים לא מבצעת הריסות בתים במזרח העיר'. נחשו מי אמר משפט זה - הימין? לא, טעיתם. כך קובע דוח מבקר המדינה, המותח ביקורת חריפה נגד העירייה ורשות העתיקות, שאינן אוכפות הריסה של בנייה פרועה ובלתי חוקית בירושלים המזרחית, ואף פעלו להכשרתה.
לנוכח הפסטיבל התקשורתי שמנהלים ארגוני השמאל נגד הריסת בתי ערבים בעיר, מתברר עד כמה הביקורת שלהם מופרכת וחסרת שחר, ועכשיו זה רשמי כפי שהדבר בא לידי ביטוי נוקב בדוּחַ המבקר. אז לפני שהשמאל מנופף ברמה בכל אבן או עץ רענן של מבנה יהודי באבו טור או במתחם קבר שמעון הצדיק, כדאי שיעיין היטב בדוּחַ, יאמץ אותו אל ליבו ויסיק את המסקנות הנדרשות. ובא לציון גואל.
הכל פוליטי לא סוד הוא, שהשר הרצוג לוטש עיניו להתמודדות על ראשוּת מפלגת העבודה. לשם כך הוא מנסה לכבוש את דעת הקהל, את דעת המפלגה ואהדתם וכמובן את כותרות העיתונים.
ומהו הנושא החם ביותר בימים אלה, אם לא פרשת רצח רבין, במלאת 15 שנה למותו? בדיוק בעיתוי זה עלה לכותרות נושא זיכויה של מרגלית הר-שפי מאשמת אי-מניעת הרצח.
הרצוג, כמו פוליטיקאי משופשף, עט כמוצא שלל רב על הזדמנות-פז זו כדי לשלול מכל וכל את טיהורה של הנאשמת ולהצדיק את הפללתה. אז מה אם ראשי שב"כ לשעבר קבעו אחרת? המטרה הפוליטית, לכבוש את ראשות המפלגה, מקדשת את כל האמצעים, ואפילו שימוש ברצח פוליטי של ראש
ממשלה, שעם מותו הפך למיתוס ולטאבו, שאסור לגעת בו, גם אם ללא ספק נעשו טעויות בחקירת הרצח - והר-שפי כמשל תוכיח.
תסמונת הרצח 15 שנה חלפו מאז רצח ראש הממשלה,
יצחק רבין ז"ל, ועדיין תסמונת הרצח מסרבת לרדת מן הכותרות ולהיעלם ממחוזותינו. מאפייני התסמונת הם בראש ובראשונה ההכללה. ארגוני השמאל והעיתונות ממשיכים להושיב את הציבור הימני-דתי - ובראש ובראשונה את רבניו ומנהיגיו הפוליטיים - על ספסל הנאשמים, ולהפנות אליו אצבע מאשימה גסה ברצח, שהיה בפועל של איש אחד בלבד ושמו יגאל עמיר. התוצאה היא הסתה בלתי פוסקת כלפי הימין והדתיים.
מאפיין נוסף של תסמונת זו הוא הפחד מפני התקשורת ודעת הקהל, שאפילו המערכת המשפטית, האֲמוּנה על פסיקה אובייקטיבית, נכנעה לה. אם חשבנו לתומנו שהאווירה הציבורית והתקשורתית העוינת היא שהביאה להפללתה של מרגלית הר-שפי באי-מניעת רצח, בגלל היכרותה עם הרוצח, על-ידי שופטים שכבני אדם לא היו חסינים מפני האווירה המורעלת, הרי באה הפסיקה של פרקליט המדינה
משה לדור שלא לזַכות את הנאשמת - בניגוד לדעת ראשי שב"כ - והוכיחה כי הפרקליטוּת עדיין שפוטה של התקשורת.
מעל לכל, תסמונת זו מאופיינת בפוליטיזציה של הרצח, כאשר השמאל המנַכס לעצמו את רבין האיש, מגמד במידה ניכרת את דמותו הלאומית של ראש הממשלה המנוח. עם זאת, ניכרים סדקים בדמותו המיתית של האיש - ועל כך באייטם הבא.
דה-מיתיזציה של רבין שמתם לב איך רבין הפך בעצרת לזכרו בכנסת לכלי משחק בידי הנואמים כדי לשרת את האינטרסים הפוליטיים שלהם? בעוד
אהוד ברק משך בחוטיו לצורך הקונספציה של "שתי מדינות לשני עמים", נתניהו נופף בדגלו של ראש הממשלה המנוח כדי להצביע על ירושלים המאוחדת וכך הלאה.
אולם מעבר לדמות פוליטית, אי-אפשר להתעלם מכך שרבין הפך למיתוס בעקבות הרצח (עיין ערך האינפלציה של מוסדות ההנצחה) ולפולחן אישיות בעיני השמאל. דומני כי רק עתה, 15 שנים לאחר מותו, ניכרים ניצני התפכחות גם במחנה השמאל, לראות, בדומה לראשי ממשלה אחרים, את רבין האיש, על מעלותיו וחסרונותיו, בגודל טבעי. זה החל בהודעה הדרמטית על ביטול עצרת הזיכרון בכיכר, עבר למפלגת העבודה בעמדתה המופגנת של ח"כ ענת וילף להמיר את תמונתו בלשכה בתמונתו של ה'זקן', ראש הממשלה הראשון
דוד בן-גוריון - שלו זכות הבכורה על המדינה - ועד לדעה שהביע בעצרת יובל הבן, כי הגיעה השעה להתייחס אל רבין מבחינה אנושית כדמות אמיתית.
רק בדרך זו מורשת רבין לא תהפוך לבדיחה של השמאל, והדמות המיתולוגית שהוליד הרצח, לא תתגמד באורח פרדוכסלי לממדים פוליטיים צרים, נטולי כל תוכן ממשי. וגם הביקורת כלפיו תהיה בהחלט לגיטימית.
סיבה למסיבה? שנת יובל? אין ספק, זו סיבה למסיבה, וכל ארגון או מוסד המכבד את עצמו חוגג אותה בגדול. חגיגות 50 שנה לייסוד גלי צה"ל היו אפוא בהחלט מתקבלות על-ידי הציבור בתרועת פסטיבלים. אולם שישים שנה לציון התחנה, זוהי חגיגה יוצאת דופן בנוף המסיבות, פרט לגימלאים. יש להניח שהתחנה הצעירה הנצחית לא מתכוונת לפרוש לגימלאות. תשאלו את מדינת ישראל, אולי רק היא חוגגת 60 שנה פלוס להיווסדה מבלי לצאת לפנסיה.
האם אפוא מסיבות השישים לגלי צה"ל הן לאות הזדהות וסולידריות עם המדינה כאזרחית ותיקה? אך האם התחנה השמאלנית והחילונית אכן מייצגת את תושבי המדינה, שרובם על-פי הסטטיסטיקה, מסורתיים וימניים? אולי לרפואה יש בה דוס מחמד אחד או שניים, שאינם משקפים כאמור את אופי התחנה, שמצאה את ביטויה המובהק גם במסיבה ההיסטורית. והאם רק מקרית העובדה שבמחזור הגיוס החדש לתחנה אין אפילו חייל דתי אחד?
חברה פטריארכלית הממצאים המצביעים על קשר הדוק בין תלמידים למורים בחברה הערבית, יותר מאשר בחברה היהודית, אינם מפתיעים. החברה הערבית היא כידוע חברה שמרנית ופטריארכלית, שבה יש לדור הצעיר כבוד כלפי הדור המבוגר. מבנה חברתי זה הוא שמסביר את העובדה שהתלמידים מכבדים את מוריהם וקשורים רגשית אליהם.
לעומת זאת, החברה היהודית הכללית מושפעת מהחברה המערבית, שבה הסיסמה השלטת היא שהעולם שייך לצעירים, וקיים פער בין-דורי מובהק בין ההורים לילדיהם ובין תלמידים למורים. כתוצאה מכך הצעירים מורדים במבוגרים מהם, ובכלל זה במורים. נראה אפוא שיש לנו, היהודים, מה ללמוד מבני דודנו הערבים. וצניעות הבנות כבר אמרנו?
רכילות גסה דומני כי לא היה צריך לחכות לצו איסור פרסום של בית המשפט כדי להבין, כי פרסום תמלילי העדויות נגד הרב מרדכי אלון, על-ידי 'פורום תקנה', הוא מעשה לא כשר המדיף ריח רע.
הפורום טען בשעתו כי פירסם את החשדות נגד הרב כדי להזהיר אחרים מפניו. אולם לשם מה לפרסם את התמלילים? הדבר חוצה את גבול הטעם הטוב, נוטף רכילות עסיסית גסה וגולש למציצנות - שלא הייתה מביישת את מדורי הרכילות בעיתונות - ובכך מטיל צל כבד על טוהר הכוונות של המדליפים, אשר נראה כי הם נגועים בשיקולים זרים. האם הפורום הפך למדור רכילות בגירסה וירטואלית?
מְצא את האשֵם כבר התרגלנו לכך שהחרדים הם שק החבטות של כל תחלואי החברה הישראלית. הם נטל על התקציב, הם גוזלים מהחילונים כל חלקה טובה, וכמובן הם אחראים להגירה השלילית מירושלים. אולם קַבלו את הכוכב החדש מבית היוצר של הסלבריטאים החדשים: מלכי ופישל ברקוביץ', כוכבי תוכנית הריאליטי "לרדת בגדול" - מפלי השומן (אתם קוראים נכון)! הידעתם אפוא כי החרדים אחראים גם למגיפת השומן במדינה? והזוג הנוצץ השמן הוא רק שעיר לעזאזל שלהם בגלל ריבוי סעודות המצווה (ה'קידוּשים' בלעז)? העיקר שהם מצאו כבר את האשם למשקלם העודף, הכפייה החרדית לאכילת הקוּגל!
ועכשיו ברצינות. אני מטילה ספק בחרדיותם של השניים. אחרת, אילו היו חרדים באמת, כיצד הם אינם יודעים שתודעת התזונה הבריאה מפותחת במיוחד בציבור החרדי, וכי החרדים הם הלקוחות הנאמנים ביותר של כל חנויות הטבע (שאלו את 'הבחירה הטבעית')? ואיך זה שיש כל-כך הרבה חטובים וחטובות בקהילה החרדית, ולא כולם שמנים תודה לא-ל, אז אולי כדאי בכל זאת שבני הזוג ייקחו אחריות לחייהם ולמשקלם וילמדו פרק בהלכות שליטה קולינרית ופעילות גופנית? ובא לגופם גואל.
