אחד הכללים הנהוגים בידי תועמלנים קובע כי שקר שחוזרים עליו שוב ושוב נכנס לתודעת הבריות ונהפך לבסוף לאמת כביכול. יתרה מזו, ככל שהשקר גדול יותר, הוא מתקבל בקלות רבה יותר, כי בני-האדם אומרים בליבם שלא ייתכן לומר דבר-שקר פרוע כל-כך, ואם בני-אדם מכובדים אומרים דבר כזה, בהכרח שיש בו מן האמת.
אנחנו חיים בעולם שבו תעמולת השקר מתנהלת במלוא עוזה, במיוחד בכל הקשור לענייני העם היהודי וארץ-ישראל. למרבה הצער, נציגי ישראל אינם נחלצים תמיד להוקעת השקר. לעיתים הם מגמגמים או מסיטים את הדיון, במקום לומר בקול רם וצלול שאלה דברי שקר וכזב.
הרצחת וגם ירשת?! פרשת השבוע מנפצת את אחד השקרים שהערבים מנופפים בהם. לא-אחת הם טוענים לבעלות על מערת-המכפלה בטענה שהם, הישמעאלים, צאצאי אברהם אבינו. אבל כשמעיינים בפרשת חיי שרה מתברר עד כמה הטענה הזאת רחוקה מן האמת.
את מערת-המכפלה קנה אברהם אבינו בעבור קבורת שרה, אימו של יצחק אבינו. בהמשך הפרשה מסופר כי אברהם נתן את כל רכושו ליצחק, ואכן, בהמשך נקברו במערה יצחק ורבקה ויעקב ולאה. איזו זכות יש לישמעאלים על קברי האבות והאימהות של העם היהודי?!
הערבים נוהגים בדיוק בשיטת 'הרצחת וגם ירשת'. הן במערת-המכפלה הן בהר-הבית הקימו מסגדים במקומות המקודשים ליהודים, ועכשיו הם באים בצביעות וטוענים שאלה 'מקומות קדושים' שלהם. אין איש מטיח בהם את השאלה באיזו זכות העזו להקים מסגדים במקומות המקודשים כל-כך לעם-היהודי.
השקר של הערבים מתקבל בתודעת הציבור משום שהם חוזרים עליו שוב ושוב, בנחישות ובתוקפנות. אצלם אין 'יפי-נפש' שקוראים להבין את הצד השני, או המנסים לטעון כי לא ראוי להשמיע נימוקים דתיים. כל טענה שיכולה לחזק את עמדתם זוכה לגיבוי מוחלט של בני-עמם, גם אם היא המופרכת ביותר.
וכך הערבים אינם מתביישים להתכחש לזיקה היהודית להר-הבית. דובריהם אינם מהססים להכחיש את הידוע לכל אדם בעולם, כי בהר-הבית עמדו במשך מאות שנים בית-המקדש הראשון ובית-המקדש השני. לגביהם הכל שקר וכזב ו'המצאות' של יהודים.
הם סותמים את פיהם רק כאשר קם מישהו ומטיח בפניהם את האמת, כי ירושלים מוזכרת בתנ"ך יותר משבע-מאות פעמים, ואילו בקוראן אין היא מוזכרת אפילו פעם אחת. או שיהודים בכל הדורות ובכל המקומות על-פני תבל מתפללים ופניהם לעבר ירושלים, ואילו הערבים, בעומדם בירושלים, מתפללים לעבר מֶכָּה, ואחוריהם לעבר ירושלים.
בדותה של 'עם' עוד שקר בוטה הוא שיש כביכול 'עם פלשתיני' ושהשטחים ששוחררו במלחמת ששת-הימים שייכים לו. קיומו של עם כזה הוא המצאה שכל מטרתה להילחם בעם היהודי. ערביי הארץ מעולם לא היו עם לעצמו. קודם שהחלה עליית היהודים לארץ כמעט לא היו כאן ערבים, כפי שעולה מתיאורי כל מי שביקר בארץ באותם ימים. הערבים החלו לנהור לכאן מהארצות השכנות במקביל לעליית היהודים, ומעולם לא היו עם בעל זהות לאומית.
לעומת זה, כל ילד בעולם שלומד 'בייבל' (=תנ"ך) יודע שארץ-ישראל ניתנה לאברהם אבינו מאת בורא-העולם, ושהעם היהודי חי בה יותר מאלף שנים, עד שגורש בכוח מארצו ומנחלתו. גם באלפיים שנות הגלות נשמר רצף ההתיישבות היהודית בארץ, אף שהיא הייתה ענייה ודלה. זו ארצנו ונחלתנו, והזיקה היהודית להר-הבית ולקבר-רחל, לחברון ולשילה, אינה פחותה מהזיקה לתל אביב ולאשקלון, אלא עולה עליה פי כמה וכמה, כי המחוזות האלה הם ערש התנ"ך.
את האמיתות האלה צריך להשמיע בקול רם ותקיף, ללא היסוסים וללא גמגומים. וחזקה על האמת שתדחה את השקר.