אנו רגילים להסתכל על עפרון החתי כדוגמה מובהקת לרודף בצע ואפילו סחטן. תראו מה הוא עושה: אברהם בא אליו כאשר גופתה של שרה מוטלת לפניו ומבקש לקנות את מערת המכפלה. עפרון משיב: קח בחינם. אבל אברהם לא מתרשם. ראשית, הוא אינו מעוניין להצטייר כקבצן. שנית, מי לידו יתקע שהנדיבות הזאת תאריך ימים ולא תניב אי-הסכמות ומחלוקות? לכן, אברהם עומד על כך שירכוש את המערה בכסף מלא.
כעת עושה עפרון תפנית של 180 מעלות. הוא דורש מחיר מופקע - 400 שקל כסף. הוא דורש תשלום במזומן ובמטבעות המשובחים ביותר (מבחינת תכולת הכסף) - "עובר לסוחר". הוא אינו מוכן למכור לאברהם רק את המערה, אלא מבהיר שמדובר בעסקת חבילה: המערה, השדה ואפילו העצים שבו. לאברהם אין ברירה, הוא משלם ורק אז יכול לקבור את שרה.
אלא שעיון מדוקדק יותר בפסוקים, וליתר דיוק - לא במה שכתוב בהם, אלא דווקא במה שחסר בהם - עשוי להוביל למסקנה שונה.
מדוע בכלל רוצה אברהם את מערת המכפלה? נכון, שרה נפטרה בקריית ארבע ולכן סביר שתיקבר שם. אך לא חסרות מערות אחרות, לא חסרים שדות שאפשר להכשיר כבתי קברות. יש לומר, שאברהם ידע היטב מה הוא מבקש ומדוע.
חז"ל מספרים, שבמערת המכפלה כבר היו קבורים אדם הראשון וחוה. אפילו שמה נגזר מעובדה זו: "מלמד שנכפלו בעיני כל אחד ואחד [שכולן היו סבורים שעדיין כפליים היא שווה ממה שנתן בה אברהם. - רש"י], שכל מי שהוא קבור בתוכה - בטוח ששכרו כפול ומכופל. אמר ר' אבהו: שכפף הקדוש ברוך הוא קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה" [בראשית רבה נ"ח, ח'].
ר' אבהו אינו חולק על הדעה הראשונה, אלא בא להסביר אותה. תושבי קריית ארבע שהיו עדים לעסקה, סברו שערכה האמיתי של המערה הוא 800 שקל כסף עובר לסוחר, משום שהיא מעניקה שכר כפול בעולם הבא למי שקבור בה. ומדוע? - משום שאדם הראשון קבור שם.
אבל נניח שרק אברהם ידע עובדה זו, ולא כל בני חת. כאן עלינו לתמוה: מדוע הוא אינו אומר זאת לעפרון? כיצד מבקש אברהם לרכוש מערת קבורה, תוך שהוא מעמיד פנים תמימות ואינו מגלה לבעליה את האוצר הבלום הטמון בה?
אפשר להתפלפל על הצד ההלכתי: האם מדובר באבידת גוי שאין צורך להחזיר, האם יש להשתמש בכלל לפיו אין אונאה בקרקעות, האם חובת הזהירות מוטלת על המוכר כשם שהיא מוטלת על הקונה. אבל הלב אינו מקבל הסברים כאלו. שהרי אנו מדברים באברהם אבינו, וממנו ודאי שיש לצפות להתנהגות ההגונה ביותר האפשרית.
זהו אותו אברהם המְסַכן את נפשו להציל את לוט, מציל גם את תושבי סדום ועמורה, ומסרב לקחת "מחוט ועד שרוך נעל" מן השלל. זהו אותו אברהם העומד בתפילה על ערים חוטאות אלו ומנסה בכל כוחו להצילן, תוך הטחת דברים כלפי מידת הצדק של הקדוש ברוך הוא. זהו אותו אברהם עליו אומר ה': "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" - הצדקה באה בראש. זהו אותו אברהם שבמעמד בו אנו עומדים, משבחים אותו בני חת: "נשיא אלקים אתה בתוכנו". האם אותו אברהם הוא זה שינצל חוסר ידיעה של עפרון כדי לעשות עסקה במחיר מציאה?
תהיות אלו יוסברו כאשר נבחן מקרוב את התנהלותו של אברהם. הוא מבקש מבני חת אחוזת קבר כלשהי, בלא לציין שהוא מעוניין במערת המכפלה. אם יציעו לו אחוזה אחרת - הוא יבקש בעצמו מערה זאת, וגם יראה בכך סימן שיש לבני העיר ידיעה כלשהי על חשיבותה, שהרי אין הם מציעים אותה.
זה מה שקורה. בני חת אומרים לו "איש ממנו את קברו לא יִכְלֶה ממך מקבור מתך" - אתה יכול לקבור את שרה בכל אחוזת קבר משפחתית שתבחר. הכיצד מוכנים בני חת להעניק מנוחה אחרונה לאדם זר, מכובד ככל שיהיה, בקברים המשפחתיים? מדוע אין הם מציעים לו את מערת המכפלה, האמורה להיות פנויה? אין זאת אלא שהם מעדיפים לוותר על הבלעדיות המשפחתית, ובלבד שאותה מערה תישאר ברשותם.
כעת מבקש אברהם במפורש את מערת המכפלה. כאשר עפרון מציע אותה בחינם, חושש אברהם שמא הוא אינו יודע במדויק מה ערכה. נכון, בעיר מדברים על כך שהיא חשובה, אך עפרון לא בדיוק בעניינים (חז"ל אומרים שהוא היה אדם פשוט ורק באותו יום הועלה לגדולה, בשל המו"מ שלו עם אברהם). לכן, עומד אברהם על כך שישלם מחיר מלא תמורתה.
כאשר מבקש עפרון את אותם 400 שקל כסף עובר לסוחר, מבין אברהם שהוא יודע היטב מה ערכה של המערה. כך גם נבין שתי מילים מיותרות לכאורה בדבריו של עפרון: "ארץ ארבע מאות שקל כסף
ביני ובינך מה היא". מה משמעות המילים "ביני ובינך"? לשיטתנו יש לומר, שעפרון אומר לאברהם: הרי שנינו יודעים מדוע המערה הזאת כל-כך חשובה, ולכן תואיל בבקשה לשלם את מחירה ההוגן.
אברהם משלם בלא להניד עפעף - לא רק מפני כבודה של שרה המתה, אלא גם ובעיקר משום שהוא יודע שזהו מחיר הוגן תמורת המקום בו קבורים אדם וחוה, תמורת המקום שניתנה בו סגולה מיוחדת. לכן הוא גם מוכן לקנות את כל השדה, על-מנת להבטיח גישה חופשית למערת המכפלה לו ולצאצאיו.
לאור התבוננות זו בפסוקים, נוכל להסיק שעפרון לא היה אדם חסר רגשות שניצל את אבלו של אברהם ולא היה סוחר ממולח שידע להוציא מחיר מופקע תמורת מערה מרוחקת. להפך: לאור דברי רש"י בפירושו למדרש, כפי שהבאנו קודם, עפרון אפילו נתן לאברהם הנחה של 50%. הא למדנו, שעיון נוסף יכול להוביל למסקנות שונות ואפילו הפוכות.