אפשר לכתוב על גנבי המנדטים מקדימה המון דברים שליליים. שורות אלה עניינן, הזעם הקדוש שהביא את ח"כ
רוני בר-און לעתור לבג"צ בגין התקציב הדו-שנתי. העתירה הזאת זיכתה אותו בכרטיסי כניסה לכל אולפני הטלוויזיה, אותם ניצל כדי להזהיר את הציבור מהתקציב הדו-שנתי שאינו אלא "פיגוע" (כך אמר בכנסת, 25.10.10) בדמוקרטיה. גנב הדעת והמנדט חרד לדמוקרטיה. בלעתי גלולה נגד גועל, והלכתי לארכיון.
קבלו ציטוט: "אני מציע לקבוע מסגרת תקציבית לשנתיים, היא כמובן תתעדכן במהלך השנה השנייה, אבל העידכונים יהיו הרבה יותר פשוטים מאשר התחלת כל התהליך מחדש" (
אהוד אולמרט, "ערב חדש", 27.3.05).
ולמי ששכח, אולמרט באותם ימים חלק מלונה משותפת עם רוני בר-און, כשעיסוקם העיקרי היה שמירה על הרודן המושחת. גם אם יצמידו אקדח לרקתי - לא אאמין שלא שיתף בתוכניתו את כלב השמירה, רוני בר-און. אם תקציב לשנתיים הוא פיגוע בדמוקרטיה כמו שאמר בר-און, מדוע לא נבח אז?
אילו האינטרס של האזרחים עמד לנגד עיניו, הוא היה מתייחס רק לנקודה אחת בלבד: האם התקציב הדו-שנתי הוא טוב או רע לכלכלה. אם זה רע, הוא צריך לשמוח: זה יקל עליו בעתיד לפתוח ג'ורה על ראש ה
ממשלה. אם זה טוב, מותר למחוא כפיים. הוא כבר מחא כף לביצועי הכלכלה של נתניהו.