ב-1984 פירסם
אבו מאזן, אז הממונה באש"ף על הקשרים הלא-רשמיים עם גורמים בשמאל הישראלי, "מחקר" על התנועה הציונית. במקור פורסם המחקר בידי הקולג' האוריינטלי במוסקבה, ולאחר מכן יצא לאור בערבית בעמאן (כן, כן, בירתה של ידידתנו המתונה ירדן). ויין כותב:
"במחקר זה טען אבו מאזן, שלתנועה הציונית היה אינטרס לשכנע את דעת הקהל העולמית במספר קורבנות גבוה, כדי לזכות בהישגים גדולים יותר בעת חלוקת השלל לאחר המלחמה. בעזרת טיעון זה ניסה לערער על הלגיטימיות של התנועה הציונית, הגם שבדיון על מספר הקורבנות טען, כי 'האמת היא, שאף אחד לא יכול לאמת מספר זה או להפריך אותו לחלוטין. במילים אחרות, מספר הקורבנות היהודים יכול להיות שישה מיליון ויכול להיות קטן הרבה יותר, אפילו פחות ממיליון'".
למרות הניסוח המתחכם הזה, ברור לחלוטין שאבו מאזן עוסק בהכחשת שואה. שכן, כאמור, זוהי הכחשת השואה המודרנית, המנסה לגמד את מימדיה ולהאשים את העם היהודי במניפולציות ציניות על-מנת לגזור קופון מדיני.
ועדה של מועצת אירופה - היבשת שבדרך כלל קשה להאשים אותה בידידות יתר לישראל - המליצה ב-2004 שמדינות האיחוד יענישו את מי שעושה במכוון שורה של מעשים הקשורים להכחשת השואה. הסעיף הראשון בהמלצותיה מדבר על "הכחשה, המעטה, הצדקה או תמיכה פומבית בשואה" (ההדגשה שלי). הרי לנו, שטיעוניו של אבו מאזן הם הכחשת שואה, שאם יתקבלו ההמלצות - יכולה לגרור את העמדתו לדין באיחוד האירופי.
ויין מציין: "האקלים המשפטי והפוליטי באירופה השתנה, לא רק ב-25 המדינות של האיחוד האירופי, אלא גם ב-45 המדינות של מועצת אירופה ועשר הנוספות החברות בארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה. כל המדינות הללו מגנות עתה בחריפות את הכחשת השואה, מבקשות להעמיד לדין את התומכים בה, ואף לעגן בחוק את חינוך הצעירים על זכרון השואה".
כמה עמודים קודם לכן, באותה חוברת של "ילקוט מורשת", מתארת אלכסנדרה גלישצ'ינסקה את פעילות בית המשפט האירופי לזכויות אדם נגד הכחשת השואה. בפסק דין מוביל בנושא זה, קבע בית המשפט:
"הכחשת פשע נגד האנושות היא... אחת הצורות הקיצוניות ביותר של הוצאת דיבה גזענית על העם היהודי והסתה לשנאת יהודים. הכחשה או שינוי עובדות היסטוריות מסוג זה, מהווים ערעור על ערכים המוקיעים גזענות ואנטישמיות; הם גם איום חמור על הסדר הציבורי. פעולות כאלו סותרות את הדמוקרטיה וזכויות האדם, משום שהן מפרות את זכויותיהם של בני אדם אחרים".
ככל הידוע, אבו מאזן מעולם לא חזר בו מאותן טענות מכחישות שואה. לפי התפיסה המקובלת בעולם הנאור, דבריו חמורים ביותר וראויים להוקעה ואף לענישה פלילית. ועם הטיפוס הזה אנחנו אמורים לדבר על שלום.
