עקידת יצחק

היום מצוינת עצרת הזיכרון ליצחק רבין, הרצח הפוליטי הראשון בתקופה המודרנית כאן בישראל. אומנם איני מסכים עם הסכם אוסלו, או עם כל מורשת השלום של רבין. אני לא בקיא כל-כך בפועלו, אך הרדיפה לשלום וההבנה כי הוא נרצח בעבור תוצאות ההסכם, מבהילות אותי כרוב אזרחי המדינה. לרצח לא היה טעם של ממש. הרי ההסכם כבר נעשה, תוצאותיו נראו בשטח, אפילו רבין החל להבין את השגיאה. על-פי הסקרים של אותה תקופה, הוא לא היה מנצח את הבחירות של 96' בכל מקרה. ועדיין קם אדם ורצח אותו. אני אוהב להביט על דברים במונחים היסטוריים. הרצח הפוליטי הראשון בתקופה הקדומה היה של גדליה בן אחיקם, בגללו נקבע צום גדליה. כיום, במרחק חמש-עשרה שנה בלבד, נשכח והתמעט אזכורו של הרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל. אין לי אלא להצטער על כך, כאילו אומרים שלא למדנו דבר. איני מדבר על ההאשמות בדבר ההסתה שקדמה לרצח, ואני מתגעגע לימים בהם היה חשוב לאנשים מה קורה בכלל העם, בעוד כיום איש אינו יוצא עוד לרחובות, כפי שיוצאים בצרפת על איזו רפורמה הגיונית שתגרום לצרפתים לעבוד עוד שנתיים. מי שטרח בתיכון למחות, יצא לפנסיה מוקדמת. וכאן - יוק! הסיבה לצום על גדליה היא שלאחר מותו חרבה מלכות יהודה לחלוטין והחלה הגלות. ומה קרה לנו מאז רצח רבין? נתניהו נתן את חברון, ברק הסכים לתת את כל קווי 67' לערבים, שרון נתן את גוש קטיף (רבין הגה את רעיון ההתיישבות שם), אולמרט הסכים לתת עוד יותר מברק, ונתניהו מקפיא כעת את הבנייה ביהודה ובשומרון ויותר מכך - קיבל על עצמו את פתרון שתי המדינות. על פרסומים שונים ומשונים, כאילו חצה נתניהו בלב שלם את המתרס הפוליטי, איני מדבר כלל. רק לפני חמש-עשרה שנים הוא בעצמו כתב ב"מקום תחת השמש" כי הקפאת בנייה היא תחילת העקירה. הוא התנגד לחלוטין לשתי מדינות, כיום הוא כמעט מוביל את מחנה השלום בעצמו. אני אוהב, כאמור, להביט על דברים במונחים היסטורייים, אך כל מה שאני רואה הוא השוואה בין בן אחיקם לרבין, שאחריהם נחרב הבית. אז החלה הגלות, עתה תחל הפורענות, תקום מדינה ערבית בין הירדן לים, ואנו גרמנו לזה - בעקידת יצחק רבין, אנו קורבן השלום.