השבת קראנו את פרשת "חיי שרה". בפרשת זו אנחנו עדים למשא-ומתן ארוך ומייגע כפי שמתואר בבראשית כ"ג. אנו מתוודעים לבקשות, להפצרות, לעניינים פורמאליים של מקח וממכר.
"בדרך כלל לשון התורה מקצרת בכל מקום בפרטים. מוותרת על תיאורי סביבה, נוף, תלבושות, אפילו קלסתר פנים, אלא אם כן יש צורך בכל אלה" - כך כותבת נחמה ליבוביץ בספרה "עיונים בספר בראשית" בבואה לדון בפרשת "חיי שרה".
חשוב שנשים לב לשאלה שמעוררת נחמה ליבוביץ -
התורה, שממעטת בתיאור הפרטים, מדוע נהגה ברחבות אפית דווקא בפרק כ"ג בספר בראשית בפרשת "חיי שרה"? ניתן למצוא תשובות רבות לשאלה "מדוע דווקא האריכה התורה בפרשה זו". המלבי"ם, גם הוא שואל: "למה האריך בסיפור הזה?". רבים הם הפרשנים, שתשובתם לשאלה זו מתבססת על ההבנה, שהפירוט נועד להבליט בקניית מערת המכפלה, סמל לראשית ההתנחלות בארץ על-ידי קניין קרקע בתוכה, כדברי בראשית רבה עט, ז'.
אברהם שלי אני מעלה מתוך הפירוט וההרחבה האפית את דמות אברהם שלי. אברהם המתנהל בכבוד עם אלו שחיים כאן, מכיר שהוא בא למקום בו ישנם אנשים. אברהם שנושא עימו את בשורת "לך לך", בשורה של "אעשך לגוי גדול" ו"נתברכו בך כל משפחות האדמה", מסמל לי את הצניעות והענווה, ובעיקר כבוד לאלו שחיים כאן. אברהם בא לכאן מארם נהריים. הוא פוגש בני עמים חיים, כמו חתים ויבוסים. לכן לשון פנייתו היא אדיבה ומלאת כבוד למי שחי כאן לפני בואו הנה -
"גֵּר וְתוֹשָב אֲנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחוּזַת בַּיִת".
אברהם לא מנהל דיאלוג בשם 'אני אדון הארץ, לי היא הובטחה', אלא מתוך כבוד והערכה לכל החיים בארץ כנען. כי רק ביחד נבנה כאן חיים. אברהם מכיר בקיומו של עם שחי כאן. במשא-ומתן הוא קד "לעם-הארץ לבני-חת" (אני מודע לקיומו של הפירוש ש"עם הארץ" מתייחס רק למכובדים).
הכבוד שרוחש אברהם לחיים כאן - לעם החי בארץ הזו - מהווה עבורי תמרור דרך לחיינו עתה בארץ הזו.
עבר בן-קיימא ואם דיברנו על קנייה, גם התורה מכבדת את זכרם של אלו שחיו כאן קודם. אברהם קנה את מערת המכפלה בכסף מלא, כאשר בניו, יצחק וישמעאל, קוברים אותו. מציינת התורה שקברו את אברהם "אל מערת המכפלה אשר אל שדה עפרון בן צוהר החתי". למעשה, מערת המכפלה היא קניינו של אברהם, אבל הכתובים לא מוחקים לחלוטין את העבר של אלו שחיו כאן. מזכירים את עפרון בן צוהר בן העם החתי.
הפרשה מסתיימת בתיאור קבורת אברהם בידי בניו, ישמעאל ויצחק; יצחק שהיה על סף העקידה וישמעאל שגורש, כורתים יחדיו ברית עקודים ומגורשים כדי לחלוק כבוד אחרון לאביהם ולקוברו בארץ הזו. אני מייחל לכך שבני העקודים והמגורשים, בני ישמעאל ויצחק, יכרתו ברית לחיים בארץ הזו. ברית של חיים, בהם לא יהיו יותר עקודים ולא יהיו מגורשים מביתם.
ברית של כבוד אחד לרעהו, ברית של כבוד אחד למאווייו הלאומיים של זולתו.
