אברהם לא בא אל בני חת בחברון עם אמירות מתוך הספירות השמימיות כמו "לך לך... ואעשך לגוי גדול" [בראשית, י"ב, 2]. הוא גם לא בא אליהם עם האמירה שנחצבה ב"ברית בין הבתרים", שלזרעו ניתנה הארץ הזאת "מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" [שם, ט"ו, 19].
פרקטיקת החיים היומיומית של אברהם אינה מתנהלת על-פי אותן ספירות שמימיות, לפי מה שמיועד לו בבראשית ט"ו, 19 - לחוש ולפעול כמי שנמצא מעל הקיני, הקניזי, הקדמוני, החתי, הפריזי, הרפאים, האמורי, הגרגשי, הכנעני, האמורי והיבוסי. כל התנהגותו של אברהם בפרשת "חיי שרה" מציגה אברהם אחר.
בפרקטיקת החיים של אברהם ישנה הענווה וההכרה בקיום בן העם האחר. ישנם ילידי המקום. מתוך הכרה בקיומם הוא בא לבני חת, החיים בקריית ארבע היא חברון. הוא בא אליהם מתוך כבוד והערכה למי שחי כאן לפניו.
פרק אחד לפני שבא אברהם לבני חת בפרק כ"ב, הוא מתעטף בהבטחה אלוקית, שהארץ הזו יועדה לזרעו, "ואברכך, והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" [כ"ב, 17]. אברהם לא בא אל בני חת מתוך גבהות ההבטחה השמימית שהכל שלי ורק שלי. אברהם בא אל בני חת ביראת כבוד כלפי אזרחים החיים כאן - "גר ותושב אני עמכם" [כ"ג, 4].
אחרי שהגדיר את מעמדו כלפיהם במישור האזרחי, הוא משטח את בקשתו בנימוס רב, שיאפשרו לו לרכוש תמורת כסף מלא אחוזת קבר לקבור את מתו, את רעייתו. ולכן במשא-ומתן גם הם חולקים לו כבוד - "נשיא אלוהים אתה בתוכנו, במבחר קברינו קבור את מתיך" [כ"ג, 6].
אברהם לא בא אל האנשים החיים בארץ, ילידי המקום, מתוך הגבהות הדתית והברכה האלוקית, אלא מתוך ענווה של אדם כלפי בני אדם אחרים - "ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ, לבני חת" [כ"ג, 7]. הקידה היא אקט של הערכה ורחישת כבוד לכל החיים כאן לפניו. קבלת נימוסיהם ואורח חייהם ומעל הכל - רחישת כבוד של אדם כלפי זולתו.
אברהם הציב לי בפרשת חייו, ובמיוחד בפרשת חיי שרה, את התמרורים לחיים בארץ הזו, כאשר אנו חוזרים אליה אחרי שאלפיים שנה לא היינו כאן.
לפרשת "חיי שרה" אני מבקש לצרף את זעקתו של אחד העם במאמרו "אמת מארץ ישראל": "הן זאת עלינו ללמוד מדברי ימינו בעבר ובהווה, עד כמה מוכרחים אנו להיזהר לבלתי לעורר את חמת עם הארץ על-ידי מעשים מגונים. עד כמה עלינו להיות זהירים בהתנהגותנו עִם עַם נוכרי, שאנו באים לגור בתוכו מחדש, להתהלך בו בכבוד, ואין צורך לאמר בצדק ובמשפט... לא כעבד כי ימלוך...".
מול הרוחות הרעות של ליברמן והימין הקיצוני, דרוש לנו החיבור בין אברהם אבינו בפרשת "חיי שרה" ובין ההקשבה לזעקתו של אחד העם במאמר "אמת מארץ ישראל", שהבאתי רק קמצוץ מצעקתו. יותר מהקשבה, דרושה לנו עשייה ברוח הצו של אברהם ב"חיי שרה", ויישום נורמות חיים אחרות ביחסינו לעם הפלשתיני איתו אנו חיים על אותה כברת ארץ.
