"לבד בברלין" זה כאן בישראל (א')

הספר "לבד בברלין" על 662 עמודיו העביר אותי מ"לבד בברלין" בשנות השלושים לכאן, לארצי בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת. כאשר עדות של חולה-רוח גרמה לכליאתו של המורה אחמד נאפע מנעלין לתשעה חודשים. ללא מאבקה המשפטי של עורכת הדין גבי לסקי וחבריה למשרד, קשה לתאר מה היה עולה בגורלו של המורה אחמד נאפע. התקשורת לא סיקרה את המשפט של המורה אחמד נאפע. כל מה שעבר עליו, מיום שנעצר בכלא עופר מדרום לרמאללה, העביר אותי ל"לבד בברלין" של פאלאדה בשנות השלושים של המאה הקודמת. אפילו עורכי הדין במשרדה של עורכת הדין גבי לסקי, מתוך הכרתם את המערכת, המליצו בפני אחמד נאפע להגיע לעסקת טיעון עם התביעה כדי להקל עליו. היה חשוב להם לחסוך לו תקופת מעצר עד סוף ההליכים, שיכולה גם לחצות את גבול השנתיים. כי כך הנוהג בבית דין צבאי. עורכת הדין גבי לסקי וחבריה הרימו את הכפפה של המורה המתעקש, שאין לו כל קשר עם מה שמייחס לו העד היחיד, שראה אותו מדרדר סלעים שגרמו למכונית ישראלית להידרדר לתעלת מים, ויידוי אבנים על הרכב הלכוד וגם על רכבים צבאיים שבאו לחלצו. תשעה חודשים ישב המורה בכלא, כאשר הממצא היחיד של התביעה היה העדות של מוסטפא עמירה, צעיר לקוי בשכלו. מדאיגה אותי העובדה שהשב"כ ידע מי מסר את העדות, או ליתר דיוק - הוכתבה לו. השב"כ, שחייב להגן עלינו, מעביר מסמך של אדם לוקה בשכלו עם גילויי פיגור קשים לפרקליטות? הפרקליטות, שנצמדה בעקביות לעדות היחידה שהייתה בידיה, הובילה אותי לסמטאות האפלות שתיאר פאלאדה ב"לבד בברלין". מי שהציל אותנו מהתמונה החשוכה של הספר "לבד בברלין", זה השופט הצבאי רב סרן אמיר דהאן, שקיבל את עמדת ההגנה. הוא החליט לא רק לזכות את הנאשם, אלא גם מתח ביקורת קשה על התביעה הצבאית, שהסתמכה באופן מוחלט על עד יחיד מפוקפק, שבדה אירועים שלא היו ולא נבראו. התביעה הסתמכה על הלשנה של מפגר בשכלו, שהמעט שכן היה לו זה המניע להפיק תועלת מהלשנה. אי-אפשר לסיים בלי לשלוח זר ברכות לעורכת הדין גבי לסקי ולצוותה, שהקדישו עבודת נמלים כדי לעמוד מול הסוללה הנוקשה והבוטה של התביעה ואנשי השב"כ, שהתבצרו מאחורי עדות מפלילה של אדם מפגר בשכלו. מצער, שהתקשורת הישראלית פסחה על המשפט הזה, פסחה על שב"כ ותביעה צבאית, שמתעקשים להפוך את הַמִּשְׁפָּט לְמִשְׂפָּח.