תסתכלו, ותגידו אתם, מי כאן המסית

מאז, חמש-עשרה שנה ברציפות, בהגיע פסטיבל רבין הם מתעקשים להזכיר לנו שהרצח הוא תוצאה של הסתה. במקביל, לא ישכחו לשגר קביעות ילדותיות בנוסח: אילו לסבתא של רבין היו גלגלים היה שלום. שורות אלו עניינן, מה שהמסיתים השמאלנים מכנים "ההסתה שקדמה לרצח רבין". אני טוען שהשמאל, כשיטה, הסית נגד הימין. בזכות השליטה בתקשורת שוגרו מסרים מפלגים על הבדלים בין מנהיגי הימין (פשיסטים) למנהיגי השמאל (דמוקרטים), בין מצביעי הימין האלימים, לבין מצביעי השמאל האיכותיים. המסית הראשי היה יצחק רבין. כמה דקות לפני שנרצח, אחרי שהעצרת הסתיימה, רבין אמר: "הליכוד שותף עיקרי באלימות". למסר הזה הייתה תכלית אלקטוראלית: תקיעת הליכוד בתודעת המצביעים "כשותף מלא לאלימות", הייתה אמורה להרחיק ממנו תומכים.

רבין לא האמין לעצמו. אילו באמת האמין, החשש מפגיעה בו היה מדריך אותו לנקוט צעדי זהירות מתחייבים. וזה אומר, לפחות אפוד מגן וניעור המאבטחים. כל המומחים הדגישו את ההפתעה המוחלטת, והשאננות של אלה שהיו מופקדים על שמירת ראש הממשלה. האם צודקים אלה שהאשימו את נתניהו בהסתה? הלכתי לארכיון. תסתכלו, ותגידו אתם, מי כאן המסית...

בסוף הלילה הקערה התהפכה. בערוצי התקשורת שמענו פרשנות בנוסח: הלכנו לישון עם פרס והתעוררנו עם ביבי. השמאל היה בשוק. ניצחונו של נתניהו חיזק את ההרגשה אצל השמאלנים, לפיה "רבין נרצח סתם"! אם אחרי הרצח שמעון שבס אמר: "הלכה לנו המדינה", הרי שלאחר ניצחון נתניהו שמענו דיבור בנוסח: "הרצחת וגם ירשת". השנאה לביבי הייתה בשיאה. הם לא הצליחו לסלק מדמיונם את "יגאל עמיר שעכשיו צוחק". לאה רבין אמרה על הפער הקטן (לטובת פרס): "בא לי לקחת את המזוודה ולהתחפף מפה".