השנה: 1989
קריין: "שלום וערב טוב, כבכל יום שלישי בשמונה בערב אנחנו בתוכנית 'שיחות עם מאזינים'. את מספר הטלפון אתם יודעים, כל שנדרש מכם הוא שם ומספר טלפון. מי המאזין הראשון?"
יהודה: "שלום, וערב טוב"
קריין: "שלום גם לך. עם מי לי הכבוד?"
יהודה: "שמי יהודה"
קריין: "שלום יהודה. על מה תרצה לדבר?"
יהודה: "כן... אני... אני מעוניין לדבר על קיפוח. אני חש קיפוח, אני חושב שמקורו של הקיפוח הזה הוא בהיות סבתי מצד אבי גיורת ולא יהודייה מולדת, ואני גם אינני בטוח לגבי יהדותו של סב–סבי מצד אמי. אני מעוניין לתבוע את זכותי, כיוון שהם התגיירו כדת וכדין והמוסדות הרלוונטיים הכירו ביהדותם, אך מסיבה כלשהי, אותה אינני מסוגל להסביר, מקפחים אותי ואת בני משפחתי מהמגיע לנו! אני קורא לעשיית צדק! לא ייתכן ש..."
קריין: "יהודה, יהודה, חביבי, אנא ממך. כיצד אתה ומשפחתך מקופחים? אינני מבין?"
יהודה: "הו, אל תיתמם! הרי... הרי קראתי את הפרוטוקולים הציוניים, ו... ויודע אני בדיוק..."
קריין: "לאלו פרוטוקולים מתכוון אתה?"
יהודה: "הפרוטוקולים הציוניים. אני יודע על התוכנית אשר נכתבה בהם, מכירהּ לפרטי פרטים, אך מכיוון שעבורכם יהדותי מוטלת בספק, כמוני כך גם משפחתי, א..."
קריין: "האם כוונתך לתוכנית הקמת המדינה, כפי שהועלתה בקונגרס? מדינת היהודים נוסדה גם נוסדה..."
יהודה: "שנינו יודעים כי לא בהקמת המדינה עסקינן, אלא ב... בשליטה העולמית המוחלטת! זה מכבר שלחתי מכתבים רשמיים לנציגי הסוכנות וכן למספר שרים בכירים בממשלה, תבעתי להשתתף בתוכנית. בתמימותי אף כתבתי במכתבים הראשונים רעיונות חדשים ומודרניים ליישום התוכנית, אך לא זאת בלבד שלא נעניתי, בטוחני כי רעיונותיי נלקחו לדיונים, מבלי להכריז כי שלי הם, וללא מתן אפשרות שאשתתף בדיונים אלה! אני קורא מעל גלי האתר ל..."
קריין: "יהודה, אם הבנתי אותך כראוי, אתה מתכוון לפרוטוקולים של..."
יהודה: "אל תתפרץ אל תוך דבריי!"
קריין: "יהודה, אבקשך לא להרים עוד את קולך במהלך השידור"
יהודה: "אני נרגש, ו... ו... על כן קולי נעשה רם. אל תתפרץ עוד אל תוך דבריי"
קריין: "לא הייתה כל כוונה להתפרץ אל תוך דבריך. כל שניסיתי להבין הוא האם כוונתך היא 'הפרוטוקולים של זקני ציון', אולם כולם..."
יהודה: "בדיוק! קראתי בהם לפני יותר משלושים שנה ומיד חזרתי בתשובה, הכיתי על חטאיי והפכתי למחמיר שבמחמירים. על-אף זאת, עדיין קלונם של סבתי, ושל סב סבי מלמד קטגוריה עלי... עבורכם אני... עבורכם עודני גוי!"
קריין: "יהודה חביבי, הפרוטוקולים האלה שעליהם אתה מדבר הוכחו כזיוף. הם נכתבו בידי אנטישמיים רוסיים אשר העתיקו פרקים מתוך רומן סאטירי צרפתי. אין לדברים אלה כל ביסוס"
יהודה: "בוודאי שתאמר זאת! כולם אומרים זאת, ואני, אני כורע על ברכיי ושואל אותך - מה עוד אעשה? כיצד... כיצד אוכל לחלוק עימכם את עושרכם? הרי בשליטתכם המערכת הכלכלית העולמית, ו... כלי התקשורת, האין ביכולתכם לקבלני כאחד משלכם? כיצד אבטיח את מקומי עם המנצחים? גם לי זכות לדעת את מיקומן של ה... ה... של מנהרות המילוט!"
קריין: "האמן לי, יהודה, תוכנית שכזו אינה אלא בדיה. עלילה שהעלילו על היהודים. לסבתך ולסב-סבך אין כל קשר לכך, להפך – אני מאמין שגיורם נזקף לזכותם, לזכותך וליתר בני משפחתך. היהדות איננה ככל הדתות, לא כל אדם מן היישוב הופך יהודי"
יהודה: "כך בדיוק אמר לי כבוד הרב בעירי. פניתי אליו בעניין זה, ואני אף מקיים התכתבויות בנושא עם כבוד הרב הראשי האשכנזי בישראל ובמקביל עם מועצת גדולי התורה הספרדיים. עכשיו אמור לי, כן... – מדוע להאמין לכולכם, האומרים שדבר קיומה של תוכנית זאת אינו אלא שקר, אם כולכם משיבים לי באותן המילים בדיוק? הרי ברור לך שהשקר הוא שלכם, ו... והוא נחשף כעת בשידור חי ברדיו הארצי!"
קריין: "אני חושב שראוי להתחיל לסיים את השיחה, האם ברצונך..."
יהודה: "לא! אתה לא תסיים את השיחה ו..."
קריין: "יהודה, האם ברצ..."
יהודה: "אנחנו נמשיך. ענה על שאלותיי ואל תתפ..."
קריין: "יהודה, אינני רוצה לשאול פעם שלישית – האם ברצונך לומר משפט לסיום בטרם נעבור למאזין הבא?"
יהודה: "אה... משפט ל... לסיום?"
קריין: "כן"
יהודה: "אם כך, אדבר: הרי אני כבן שישים שנה, ושנים מעטות נותרו לי. קורא אני לכל המנהיגים אשר מאזינים לי כעת: ברורה לי החשאיות בכל האמור לתוכנית הגדולה, אך אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה – אל נא תסתירו את האמת ממי שהיא נגלתה בפניו לפני שנים כה רבות! אל נא תוקיעו אותי מתוככם, בשל חטאי העבר של אבות-אבותיי! קבלו אותי אל חיקכם החם, הרשו לי לתרום את חלקי הצנוע לביצוע התוכנית! אנא מכם, ל..."
קריין: "תודה רבה ליהודה. מי המאזין הבא?"
