מי הפרטנר שלנו ומה הסיכוי לשלום

נחשו מי ראש הממשלה שאמר את המשפט הבא: "הערבים אינם חפצים בקיומנו על אדמת ישראל. אנחנו נטע זר ולא רצוי, אין טעם לדבר על גבולות כאלה או אחרים, אין הם מקבלים אותנו בכל מסגרת של גבול מוצע". ובכן, מי הוא ראש הממשלה שהעז לומר ולנתח את המצב באזורנו בראייה כה חדה? מנחם בגין ז"ל, יצחק רבין ז"ל, יצחק שמיר, בנימין נתניהו, שמעון פרס? רבותיי, את הדברים אמר ראש ממשלת ישראל דאז יצחק רבין ז"ל, ב-1976, בקדנציה הראשונה שלו, בנאום בפני הקונגרס האמריקני. ואם מישהו מהציבור חושב שמשהו השתנה מאז - הוא תמים וחולמני. מורשת רבין לאחרונה מדברים וכותבים הרבה על מורשת רבין לשלום. ובכן, מהי מורשת רבין - האם רצה בשלום עם שכנינו, האם רצה מדינה יהודית חזקה, מדינה לעם היהודי? בטוח שכן, ובאמונה שלמה. האם חשב שניתן להשיג זאת? אני בספק רב, לאור הדברים שאמר בפני הקונגרס האמריקני המצוטטים לעיל, ולאור ההיכרות שלו עם הפרטנרים שיש לנו מסביב. הסכם אוסלו נכפה עליו על-ידי תרגיל פרס-ביילין, שבישלו ותכננו אותו מאחורי גבו והביאו אותו מבושל, בשלב שהוא כראש ממשלה וכראש מפלגת העבודה לא יכול היה כבר לסגת, למרות חששותיו. ההסכם גרם להתנגדות עזה בציבור והוא עבר בכנסת ברוב של 61 קולות, בעזרת קולותיהם של העריקים מ"צומת", בזמנו גולדפרב וד"ר שגב (שברבות הימים הפך ל"ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד", וסיים בכלא כסוחר סמים), תמורת הבטחה לשר ולסגן שר. כלומר, הסכם כה עקרוני וכה חיוני עבר בכנסת בקולות עריקים, חסרי אידיאולוגיה, חסרי מצפון, חסרי בסיס מפלגתי-רעיוני, בגחמה של רגע וחישובים אישיים של כסף וכבוד, ולא משיקולי ביטחון, אמונה וטובת המדינה. לדעתי, יש לשנות את החוק ויש לדרוש שהכנסת לא תוכל להכריע בעניין מהותי ועקרוני לקיום המדינה ועתידה, ברוב פרלמנטארי רגיל אלא ברוב מיוחד. אולי אפילו ברוב מיוחס - לאמור: 75 או 80 חברי-כנסת. חסרונה של חוקה במקרים מסוג זה - כמו הסכם אוסלו - אנו רואים עד כמה חוקה חסרה לישראל, שהרי דברים מהותיים מעין אלה, הנמצאים בסעיפי החוקה, היו מסדירים את הנושא בצורה חוקית. הסכם אוסלו היה לדעת חלק מהעם פריצת דרך וסימן לאפשרות להגיע להסכם עם שכנינו ומציאת פרטנר הולם. ואילו לחלק אחר מהציבור, במיוחד הציבור שבחר בממשלת ימין, שנמצאת היום בשלטון, זהו הסכם שכולו כישלון ואסון. שהביא את ערפאת לישראל וממנו את פת"ח וממנו את חמאס וממנו את הפיגועים ברחובות באוטובוסים, אי-שקט, אי-יכולת להגיע להסכם או להסדר שלום עד ימינו אלה - ואלה שיבואו בעתיד. ערפאת לא הסכים לשום הסדר שהוצע לו וכך גם אבו-מאזן בימים אלו. אז נכון שאנשים משנים את דעותיהם, כך עשה רבין ז"ל מאז אותו נאום בקונגרס, וכך גם שינה את דעתו מאז הכריז כי רמת הגולן היא נכס אסטרטגי חיוני וביטחוני לישראל שאסור לסגת ממנו. ומיד כשמונה לראש ממשלה, מוכן היה לסגת ממרבית רמת הגולן בשיחות השלום עם סוריה שלא הניבו פירות. דעתו של רבין ז"ל על המתנחלים לא הייתה אוהדת במיוחד ("פרופלורים"), כך גם על היורדים בארה"ב ("נפולת נמושות"), וכך גם על עורכי דין ועל בית המשפט העליון - "בלי בג"צ ובלי בצלם" הייתה אמירה אהובה עליו (למרות שבתו דליה היא עו"ד והייתה נשואה בזמנו לעו"ד). כשמהללים, משבחים ומתגעגעים למורשת רבין לשלום, בטענה שאילו היה חי היום הדברים היו אחרת והוא היה...עושה ומצליח לסיים את הסכסוך - זה בבחינת ניחושים נאיביים וחולמניים, כיאה לשוחרי-שלום שרגליהם לא נטועות בקרקע המציאות המזרח-תיכונית. בפועל יש לנו מנהיג פלשתיני שמציג עצמו כפרטנר ראוי, כשלמעשה מדובר באימפוטנט פוליטי, שלא רוצה ולא יכול להגיע לא להסדר ולא להסכם. כמו שערפאת פחד, כך גם אבו-מאזן מפחד. ובאשר לנשיא ארה"ב ברק אובמה והלחץ שלו על ישראל להגיע להסכם תוך שנה, להקפיא לעוד חודשיים את הבנייה - אלו רק מצביעים על מבוכה וחוסר הבנת הבעיות במזרח התיכון. המכה שקיבל אובמה בבחירות האמצע בקונגרס ובסנאט אומנם לא קשורה ישירות לישראל, אבל קשורה לאישיותו ולביצועיו של הנשיא. אובמה הוא איש של נאומים יפים ומלהיבים, אך חסר ניסיון, ידע, עומק ובשלות הדרושים לנשיא ארה"ב. הוא כשל עד כה בענייני פנים, כלכלה, וכשל בגדול בענייני חוץ, טרור פנימי, טרור גלובלי ומלחמה בגרעין האירני, בעירק ובאפגניסטן כדוגמה וכמשל. השנתיים הבאות בקדנציה של אובמה יהיו לא נעימות לישראל, ולכן בנימין נתניהו לא צריך להיבהל, להיכנע - עליו לחכות באומץ עד יעבור גל אובמה. בינתיים, יש להמשיך לנסות ובעיקר לקוות, אך בשום אופן לא להיבהל, לא להיכנע ולא לעשות החלטות חפוזות. המהירות היא אומנם מהשטן, אבל המתינות, העוצמה, האומץ, העקביות הם מחוכמת המנהיגות.