הקריאה לחון את יונתן
פולארד אחרי 25 שנים בכלא האמריקני חייבת לאחד מאחוריה את כלל המנהיגות הישראלית בארץ והיהודית בתפוצות.
מדובר בצעד מתבקש לאור העובדה שהאיש יושב בכלאו בגלל פשעים שככל הנראה לא ביצע. נכון פולארד ריגל ומסר חומרים רגישים של ארצות הברית לידי ישראל. אולם עדיין עוצמת הידידות בין ארה"ב לישראל הייתה צריכה להשתיק את הפרשה או להביא לפתרונה המהיר. מבחינה זו המאסר הממושך של האיש אינו ענישה אלא רצון אמריקני להלך אימים על קהילת יהודי ארה"ב שחלילה אף יהודי אחר לא ייכשל בריגול למען בני עמו.
מבחינה זו מדובר בסוג קלאסי של אנטישמיות הרואה ביהודים תמיד את הזרים ואת הבוגדניים. הרי הממשל לא ינהג כך אם ייתפס מרגל מהקהילה הסינית האמריקנית או מכל קהילה אחרת שהרי כל בר דעת יודע להבדיל בין אדם אחד לרעהו. רק במקרה היהודי חל הכלל האוניברסלי של כל היהודים לא נאמנים.
לאור זאת אסור לראש הממשלה
בנימין נתניהו להבליג על המשך ההתעללות באיש. ההתעללות הזו הרי היא אינה ביונתן פולארד אלא בכל העם היהודי שממשלת ישראל היא נציגתו הרשמית. לכן חובה על נתניהו ויהיה המחיר אשר יהיה לעמוד בנחישות מול האמריקנים ולדרוש שאלו יעשו סוף לפרשה הזו. בריחה ממעשה כזה רק תוכיח עוד פעם לממשל בוושינגטון כי ממשלת ישראל פוחדת מהצל של עצמה וניתן לנצל זאת כדי ללחוץ עליה בעתיד לוותר על עקרונותיה למען האינטרסים האמריקניים קרי שלום כפוי עם הפלשתינים שיפגע באינטרסים החיוניים ביותר לעם ישראל.
