מה שאסור ליופיטר, מותר משום מה לשור. אחרת לא ניתן להסביר מדוע פסלו, כבר מזמן, מדינות המערב את השימוש בתרופה כמו אופטלגין, לשיכוך-כאבים ולהפגת חום, בעוד שבישראל היא מככבת חופשי-חופשי, ללא מרשם רפואי, בכל בתי המרקחת.
אין זאת כי אם על כל צעד אחד קדימה - יודעת הרפואה הישראלית גם לצעוד צעד אחד לאחור. זוהי רפואה שמתמודדת בהצלחה עם מחלות מסובכות, אבל מסכנת את חייו של חולה, שעה שהוא נזקק לנטילתה של תרופה אלמנטרית ושיגרתית.
במדינות המערב, ובכללן ארה"ב ובריטניה, נאסר השימוש באופטלגין עוד לפני עשרות שנים. בין תופעות הלוואי הקשות שהתגלו בה הייתה גם פגיעה בייצורן של כדוריות-דם לבנות. אף שתופעה זו אינה שכיחה מדי, החליטו אותן מדינות נאורות לנקוט משנה-זהירות. הן אסרו את נטילתה, לאחר שנמצא מספר לא-מבוטל של חולים שגופם נחשף בעטייה לזיהומים קשים, עד כדי סכנת-חיים, עם דיכוי פעילותו של מוח העצם שלהם.
בת-יענה שנים אחדות לאחר שאיסור השימוש באופטלגין נכנס לתוקפו, הוברר שדי בשבוע אחד בלבד של נטילת התרופה כדי לפתח אנמיה חריפה. אבל בעת שרפואת המערב החליטה להקדים רפואה למכה - ממשיכה הרפואה הישראלית להתנהג כמו בת-יענה. היא אינה מהססת להמר בגורלם של נוטלי האופטלגין ומאפשרת את מכירת התרופה בכל בתי המרקחת ללא מרשם רפואי. יתר על כן: הרופאים הישראלים אפילו ממליצים על נטילתה בשל השפעתה היעילה והמהירה לטווח קצר.
למרבה הצער זה מזכיר לנו את מדיניות קופות החולים, עוד לפני שנות-דור, כאשר רופאיהן לא היססו לרשום למצטננים ולחולי-שפעת אנטיביוטיקה, גם כאשר לא סבלו כלל מדלקת - הכל רק כדי שיקומו מהר מן המיטה ושלא יפסידו, חלילה, יום-עבודה. אלא שהתוצאות לטווח ארוך לא בוששו לבוא. אוכלוסיה שלמה של ישראלים פיתחה בשל המחדל הזה כשל חיסוני למחלות שונות, כאשר אלה פקדו אותם חדשות לבקרים.
אבל מעל לכל, איסור השימוש באופטלגין נחוץ כמו אוויר לנשימה, גם מחמת...השד העדתי. מסתבר שיוצאי ארצות-ערב, בעיקר עירק ולוב, רגישים במיוחד לתרופה המתעתעת, כשרבים מהם סובלים ממחסור באנזים DP6G. די בכך שיטלו גלולה אחת בלבד של אופטלגין כדי לגרום להרס כדוריות הדם שלהם, לפרכוסים, ובמקרים קיצוניים גם לאובדן-הכרה, ואפילו, חלילה, למוות.
