לאחרונה נשמעת בעיתונות ביקורת קשה על מצוקת הדיור, שנובעת מחוסר תכנון של מלאי דירות ושל אי-מתן פתרונות מתאימים לאוכלוסיות שונות. שר הבינוי והשיכון הכריז בהזדמנויות שונות על פתרונות קסם, ובין היתר קבע כי יש להביא לשחרור קרקעות באזורי ביקוש, שבחלקן מוחזקות על-ידי ישובים חקלאיים. בין דבריו של השר
אריאל אטיאס נרמז כי אם החקלאים לא ישתפו פעולה, כי אז הדברים ייכפו עליהם בדרך אחרת.
ההתיישבות פרוסה על פני 1,000 נקודות-ישוב וכוללת בתוכה מושבים, כפרים, מושבים שיתופיים, קיבוצים ויישובים קהילתיים. היישובים בחלק מהמקומות חוגגים כבר 80 שנים ויותר לעלייתם על פני הקרקע, הרבה שנים לפני הקמת המדינה ובוודאי טרם הקמת מינהל מקרקעי ישראל.
זו אינה מליצה שגבולות המדינה נקבעו במידה רבה על-ידי ישובי חומה ומגדל ועל-ידי תפיסת הקרקעות במקומות השונים שבהם הם ישבו. ההתיישבות אינה "מדינת תל אביב" ורובה ככולה נמצאת בפריפריה הרחוקה. גישות שנשמעות בשנים האחרונות והעטופות בדברי חנופה ובנייר צלופן, כגון: "להתיישבות תרומה רבה למדינה", אך משמעותן: "הכושי עשה את שלו" - לא רק שלא יביאו לפתרון, אלא יביאו להמשך של חוסר תקשורת בין ההתיישבות והרצון שלה להמשיך ולקיים את המפעל הציוני האדיר למורת רוחם של זרמים פוסט-ציוניים הצומחים בקרבנו. למורת רוחם של אלה, מפעל ההתיישבות נמשך גם עתה במקומות שונים, ובהם התיישבות חדשה בקרקעות חלוצה ובמזרח לכיש.
תמ"א 35, שמדינת ישראל אימצה, קבעה כי יש חשיבות לפריסת האוכלוסיה ברחבי הארץ, קרי בגליל ובנגב. בבחינה שנעשתה לאחר ארבע שנים לקיומה התברר כי נתניה, אשדוד, ראשון לציון ואחרות הגיעו למלוא הקיבולת של תמ"א 35, כפי שזו הייתה מתוכננת לשנת 2025. משמעות הדבר כי לא יגיעו מתיישבים לכרמיאל, לנהריה ולעכו, וגם לא יגיעו מתיישבים לדימונה, לירוחם ולאופקים.
לאחרונה אף נקבע כי קיימת הגירה שלילית של 5% מהפריפריה למרכז הארץ - תוצאה עגומה שאינה עולה בקנה אחד עם המדיניות שהוצהרה. בניגוד למדיניות שהוכרזה והוצהרה במשך שנים על-ידי הממשלה, שעיקרה מתן עדיפות לפריפריה, מציע משרד השיכון למצוא קרקע באזורי ביקוש, וזאת במקום לעשות מאמצים ולהשאיר ריאות ירוקות לטובת כלל האוכלוסיה באזור המרכז.
מציאת פתרון פופוליסטי מתחת לפנס, היא פתרון מצוין ל"מדינת תל אביב", אך פתרון רע למדינה ולפיזור האוכלוסיה. הצעה זו, לא רק שלא תביא לירידת מחירי הדיור, אלא הדבר יחליש את הפריפריה וירחיק עוד יותר את יכולתן של המשפחות הצעירות לדיור בר-השגה. במקום להצהיר הצהרות שאין בהן ממש, ראוי להציע מדיניות כוללת שעל הממשלה לאמץ, ואז ניתן יהיה להגיע לתוצאות מיוחלות. להלן רשימה חלקית של פעולות שעשויות להביא לשינוי המיוחל:
א. מכרז בין קבלנים על בניית דירות לזוגות צעירים, ללא ערך קרקע שאותו המדינה תיתן בחינם. הזוכים יהיו הקבלנים שיציעו את מחירי הדירות הנמוכים ביותר.
ב. חזרה לבנייה של דיור להשכרה, לזוגות צעירים ולמעוטי-יכולת.
ג. מיסוי השכרת דירות יוקרה. היום בעלי דירות המשכירים דירות משלמים מס של 10% בלבד. ובנוסף: עידוד השכרת דירות קטנות במיסוי נמוך.
ד. מתן מענקי מקום לכל מי שעובר לגור בפריפריה ובתנאי שיגור במקום מספר שנים משמעותי.
ה. עידוד פרויקטים של "פינוי בינוי" והוספת זכויות בנייה.
ו. חיוב כל מכרז בנייה בתמהיל הכולל בניית דירות המתאימות לזוגות צעירים.
ז. עידוד התארגנות של קבוצות לבנייה עצמית, כאשר מדובר על קבוצות חסרי-דיור ולא קבלנים.
ח. פיתוח תשתיות לפריפריה ואליה, דבר שיאפשר ניידות למקומות עבודה.
ט. חיזוק שירותי החינוך, התרבות והרווחה בכל ישוב בפריפריה לטובת האזרחים שבחרו לגור שלא ב"מדינת תל אביב".
י. עידוד יוזמה שתקדם מקורות תעסוקה בפריפריה.
יא. עידוד החקלאות בכל מקום, שכן בשונה מתעסוקה אחרת, לחקלאות יש ערכים נוספים כמו שימור, מורשת, תפיסת שטחים, דאגה לתצרוכת מזון ועוד.
המתיישבים לא מבקשים שינוי ייעוד, הם מבקשים להתפרנס בכבוד ולעגן את זכויותיהם בכל מקום שבו הם גרים, בחלקם המכריע שלושה דורות ויותר. רובן המכריע של הקרקעות החקלאיות מעובד זה עשרות שנים למרות המדיניות הלא-מעודדת של ישראל. בשונה מכל מדינות המערב, שבהן החקלאות זוכה לתמיכה מאסיבית, "זוכה" החקלאות בישראל לעליית מחירי מים, מיסים מופקעים בגין תעסוקת
עובדים זרים, חוסר עידוד בפיתוח ובהשקעות, ועוד. אל תחפשו את הפתרון מתחת לפנס, ואל תהלכו אימים על המתיישבים, כי גישה זו רק תרחיק משיתוף פעולה לפתרון כולל.
לסיום - סיפור על אימא שמנסה להעיר את הבן שלה על-מנת שיילך לבית הספר, כי כבר מאוחר. בפעם הראשונה, הוא מסרב ורוטן ש"אין לו חשק ללכת לבית הספר". כך גם הוא אמר לאימו מתחת לשמיכה, כשהיא באה להעירו בפעם השנייה. בפעם השלישית, כשהוא סירב לקום, ענתה לו אימו: תקום... אתה חייב ללכת, "אתה המנהל!". אדוני, שר השיכון, אתה וממשלת ישראל מנהלים את המדינה ולא בית המשפט, קצת משילות לא תזיק לנו. מדיניות נקבעת על-ידי מדינאים ולא על-ידי פקידי אוצר או הפרקליטות. מדיניות זו יכולה להיות מבוקרת על-ידי בג"צ, אם וכאשר היא לא ראויה, אך מנהיגים מובילים שינוי ועל כך בספרי ההיסטוריה הם מוזכרים. במקום לקטר על מר גורלנו זה שנים רבות על כך שהביאו לעליית מחירי הדיור שאינו בר-השגה למשפחות רבות, הציגו תוכנית כוללת שתסייע גם לחיזוק הפריפריה, גם לתעסוקה, גם לתשתיות וגם למשפחות צעירות ו/או מעוטות-יכולת. תנו לעם תקווה והביאו פתרון כולל ולא רק על-ידי מה שמונח לכאורה מתחת לפנס.
