הצביעות של
אהוד ברק ממשיכה לחצות גבולות, כאשר בימים האחרונים, לאחר שתיקה ארוכה וחוסר אכפתיות מהמפלגה ומהבוחרים שלו, ברק מציף את התקשורת במכתבים, שבהם הוא מציג את האג'נדה החברתית שלו, ואת הנאמנות שלו לדרכו של רבין. ברק נהנה עד כה מגיבוי מלא של בנימין (פואד) בן-אליעזר ועופר עיני, שבצביעות לא פחותה מזו של ברק, נתנו לו את הלגיטימציה להישאר בממשלה, שאין לה שום קשר לאידיאולוגיה של מפלגת העבודה, או למטרות של ההסתדרות. עכשיו, כשתמיכה זו כבר לא קיימת, כי אין ביכולתם של פואד ועיני להגן יותר על ברק, מהזעם המצטבר של תומכי וחברי המפלגה, אז שר הביטחון נזכר שיש לו גם מפלגה ואידיאולוגיה. חברי העבודה צריכים להתעלם מהתחינות מעוררות הרחמים של ברק, ולזכור שההתנהלות הכושלת והאינטרסנטית שלו היא שדירדרה אותו ואת המפלגה, ושאין לו, לכן, אלא להאשים את עצמו בכישלון שלו כמנהיג, ובמצב שאליו הוביל את המפלגה.
ברק כותב, בצורה מניפולטיבית, לחברי העבודה, שהישארותו בממשלה נובעת מכך שהוא ממשיך דרכו של רבין, כשבמציאות מעשיו בשנה האחרונה נוגדים לחלוטין את דרכו של רבין, שהוביל בראש ובראשונה אידיאולוגיה של שלום. ברק יושב כבר למעלה משנה בממשלה ימנית גזענית, שמקדמת חוקים כמו חוק הנאמנות, וחוקים רבים אחרים שנוגדים לא רק את דרכו של רבין, אלא את כל דרכה של התנועה הציונית ודרכה של תנועת העבודה. ההצדקה של ברק להישארותו בממשלה למען השלום של רבין היא, על כן, מגוחכת, כי ממשלת ביבי היא ממשלה שמחרחרת מלחמה, ומנסה לעשות הכל כדי לסכל דיאלוג עם שכנינו. ממשלה שמקדמת הריסת מסגדים ובתים במגזר הערבי, מקדמת חוקים גזעניים נגד ערבים, ופועלת כדי לפגוע בכל יוזמה לנהל דו-שיח עם שכנינו, היא לא ממשלה שמקדמת שלום. צריכים, לכן, לומר לברק שיפסיק ל"זרוק חול" בעיני הבוחרים והפעילים של המפלגה, שרואים היום שהשלום עליו מדבר ברק, רחוק יותר מתמיד. אחרי ישיבה של שנה בממשלה, חברי העבודה צריכים לשפוט את ברק היום לא על-פי האמירות שלו, אלא על-פי התוצאות של העשייה שלו, שמסתכמת בכלום בתחום המדיני.
ברק מנסה להציג את עצמו בפני פעילי המפלגה גם כ"אביר" העשייה החברתית, כשהוא בפועל יושב בממשלה קפיטליסטית קיצונית, שפועלת כדי להפריט את המשק, ומגדילה את הפערים בחברה הישראלית לשיאים חדשים. ברק, במשך כל ישיבתו בממשלה, לא התייחס בכלל לנושאים החברתיים, וההישגים המועטים שהוא מציג במכתבו הם לעג לרש. תקציב המדינה, שבו רק לאחרונה סיעת העבודה תמכה, הוא דוגמה קלאסית לכך שברק נטש לחלוטין את האג'נדה החברתית, שהייתה חלק בלתי נפרד ממפלגת העבודה. בתקציב אנו רואים מגמה ברורה של הפרטת השירותים הציבוריים, הקטנת המיסים על העשירים, ופגיעה בתקציב הרווחה והחינוך, כאשר ברקע נחשפים נתונים קשים על עוני ופערים החברתיים, שהולכים וגדלים בחברה הישראלית. העובדה שברק הצליח להשיג החזרים בפנסיה ועוד מספר שינויים שוליים, היא לכן חסרת-ערך, ומדובר שוב בניסיון של ברק להונות את חברי מפלגת העבודה, על-ידי הצגת שורת הישגים שאין להם משמעות במכלול הפעולות של ממשלה, שהיא במפורש ממשלה אנטי-חברתית.
המכתב של ברק הוא לא מכתב אידיאולוגי כנה כמו שהוא היה רוצה שנאמין, והוא נובע אך ורק מכך שברק מרגיש שפעילי העבודה מטלטלים לו את הכיסא, כאשר המתקפה של עיני ופואד נגדו הייתה תמרור אזהרה עבורו, להלך הרוח במפלגה. אסור לתת לניסיון של ברק לטשטש את העובדה שהוא כשל, להצליח באמצעות הפצה של מכתבים שקריים, שאין להם שום קשר לעשייה המעטה שלו, הן ברמה המדינית והן ברמה החברתית.