רק אל תגידו בגת

חוקי נירנברג היו בסך-הכל שני חוקי-יסוד קצרים: "חוק האזרחות", ו"חוק הגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני". "חוק האזרחות" קבע שרק בעלי דם גרמני והתנהגות נאציונל-סוציאליסטית יכולים להיות אזרחי הרייך השלישי (Reichsbürger), ואילו האחרים יכולים להיות לכל היותר במעמד של נתינים (Staartsangehörige). הימנעות מהצהרה על נאמנות לדרכו של הרייך השלישי נחשבה לעילה מספקת לשלילת אזרחות, גם מאלה שנחשבו לארים טהורים ("בלי נאמנות אין אזרחות"...). את "חוק האזרחות" הפעילו 13 צווי-ביצוע, שהוצאו לפי הצורך החל ב-1935 ועד 1943. תחולתו של החוק, שבמקור התייחס רק ליהודים, הורחבה ב-1.1.1936 והוחלה גם על הצוענים, ולמעשה על כל הנתינים שהמחוקק הגרמני ראה בהם איום על הלכידות החברתית-תרבותית בגרמניה (Volksgemeinschaft), ועל אוכלוסיות העלולות להפריע, לדעת המחוקק, להתפתחותו של מרקם חיים גרמני ברייך השלישי. "חוק הגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" למניעת "חילול הגזע" (Rassenschande) היה הרבה יותר פשוט: הוא אסר על נישואין, ו/או יחסי-מין מחוץ למסגרת הנישואין, בין גרמנים ליהודיות ובין גרמניות ליהודים. כדי להסיר מדרכו של החוק מכשלות סקסואליות מסוג "קול באישה" ו"שיער באישה" - נאסרה על יהודים העסקת עוזרות-בית גרמניות מתחת לגיל 45 (הגיל המקובל לבלות באותם ימים). "חוק האזרחות" הנירנברגי לא נחשב על-ידי בית המשפט העליון הגרמני לחוק בלתי-חוקתי, ולא הוקע על-ידו ככזה, כשם שחוק האזרחות של מדינת ישראל לא הוקע ככזה על-ידי רוב שופטי בית המשפט העליון שלנו (ראו בג"צ 7052/03 ואח'). להפך: החוק הוצדק על-ידי הרוב הזה במיני התפלפלויות, שהבולטת ביניהן הייתה של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מישאל חשין (ראו שם, וראו גם בראיונות שהעניק לאמצעי התקשורת בהמשך להכרעת בג"צ). ומכאן, לעניין ישובים גזעניים, המכונים בלשון נקייה (euphemism) "ישובים קהילתיים". באחדים מהם מצויים גם תושבים ליברליים, ולא בכולם שונה עד כה תקנון הקבלה ברוח התיקון לחוק. ובכל זאת, אין צורך לחפש בנרות כדי למצוא את הדמיון בין ישובים קהילתיים טהורי-גזע בגרמניה 1935, שרוח חוקי נירנברג שרתה עליהם זמן רב לפני פרוץ החוק לנשיאת הטלאי הצהוב - לבין ישובים קהילתיים בישראל, המתנהלים זה מכבר על-ידי ועדות קבלה ברוח "הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ועדות קבלה ביישובים קהילתיים בגליל ובנגב)". המשך טבעי של החוק לתיקון הפקודה הנ"ל ושל חוק האזרחות לא יהיה, מסיבות מובנות, חוק לנשיאת טלאי צהוב, אלא אולי חוק להשתלת שבב-זיהוי סמוי בעורפיהם של תושבי מדינת-ישראל שאינם נחשבים ליהודים ו/או לא עונים על דרישות ה"התאמה ללכידות חברתית-תרבותית". רחמנא לצלן.