הטור של פריצי

נתניהו צודק בכך שאינו נכנע לחמאס בעניינו של גלעד שליט. אבל נתניהו טועה בכך שהוא לא הצמיד לחמאס תג מחיר אמיתי עבור ההתעללות בו. מהרגע הראשון אסור היה לנו לשחרר שום עציר או אסיר ערבי המזוהה עם החמאס, חובה הייתה למנוע מהם כל קבלת מכתבים וביקורי קרובים, וחובה הייתה להתחיל ולהכין "סל חטופים" ו"מעוכבי שיחרור" עד שגלעד יחזור. ואם צריך, אפשר היה להעביר בכנסת חוק שיאשר את החריג ואי הצדק המשפטי הזה. רק נראה שלנתניהו ולחבריו בליכוד חשוב יותר להעביר חוק תקצוב אברכים מאשר חוק לחילוץ חיילים.

שר הדתות יעקב מרגי אמר בכנס שדרות כי: "אני נמצא בכנסת ורואה דיונים שבהם 80% מהמשתתפים הם דתיים. בצבא זו כבר מגמה שיש יותר ויותר דתיים בדרגות קצונה. אם נמשיך עם זה, נראה בקרוב שנתונים רק עם דתיים. אני חרד ממצב כזה". גם אני חרד, אבל אני לא מתוקצב ככזה. רק שאם השנתונים יהיו כמו שאתה חוזה, אז בקרוב לא יהיה מי שיתקצב אותך ואת חבריך. אז יש לך באמת סיבה לחרדה.

פרקליטות ירושלים הודיעה שעו"ד אורי מסר לא יועמד לדין בפרשת "הולילנד" למרות שנמצא שהוא מעורב וקשור בה, כלשון הפרקליטות. בעיקרון זו הודעה נבזית, המכפישה אדם בלי שתינתן לו אפשרות לנקות את שמו, אבל אחרי שגם בפרשת מרכז ההשקעות וגם בפרשת טלנסקי הפרקליטות הודיע שהיא לא תעמיד אותו לדין למרות מעורבותו (הוא קיבל את המעטפות והכסף גם נמצא בכספת שלו), יש מקום להעריך שעו"ד אורי מסר לא כל כך כועס עליהם רק בגלל הניסוח. לא כועסת גם אישתו, עו"ד דידי לחמן-מסר, שהייתה המשנה לפרקליט המדינה ופרשה לגימלאות מלאות ערב פיצוץ הפרשה (אבל מועסקת כעת במשרד המשפטים, כ"יועצת" לאגף האכיפה). לא כועס עליהם גם הציבור, שהרי לא היה בכל מדינת ישראל ולו אדם אחד שהאמין שהפרקליטות תגיש כתב אישום נגד בעלה של מי שהייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. אז הכל בסדר ואיש לא כועס כי כולנו מבינים איך זה מתנהל שם.

הכנסות חברת סלקום ברבעון האחרון עלו ל-1.7 מיליארד שקלים והרווח הנקי שלה עלה ל-332 מיליון שקל. ברבעון. ל-3 חודשים. זה רווח של 111 מיליון שקל לחודש. ואיך מגיעים לרווח הזה? נורא פשוט: מקטינים את מספר העובדים במרכזי השירות (להמתין אצלם שעה בתור רק כדי למסור מכשיר לתיקון זו כבר נורמה), גובים פער תיווך מטורף על מכירת מכשירים וציוד, מייקרים את השירות לאזרח וסומכים על כך שאין תחרות. ואין תחרות בסלולארי, כמו שאין תחרות בכבלים. גם לא תהייה תחרות ולא יהיה שום פיקוח אמת, כל עוד חברי כנסת מתמנים עם פרישתם לחברי דירקטוריונים אצל בעלי ההון השולטים בחברות עסקיות במשק. חפשו איפה כל הלשעברים משובצים כיום ובאיזה משכורות. ולמי שלא מבין את מקור שערורית הרכבת הקלה של ירושלים, חפשו היכן ואצל מי יושבים היום שר האוצר לשעבר, בייגא שוחט, ועימו בכירי האוצר מימיו, מי שאישרו לרכבת התעתועים הפיננסית הזו את הפרויקט, הכספים וההסכם.

פמלה אנדרסון, דוגמנית ושחקנית, פנתה לשר הדתות יעקב מרגי בבקשה שלא יתנגד לחוק האיסור על יבוא פרוות, ובמסיבת עיתונאים שקיימה עם בואה לארץ ציינה לשבח את העובדה שבישראל אין חוות לגידול חיות לפרוות. עד שהשר מרגי ימצא תמונה שלה ויבין למה היא לא מתכסה בפרוות, כדאי שמישהו יקח בשבת הקרובה את הגב' אנדרסון הזו לסיבוב קצר במאה שערים וחוצות בני ברק, ואז היא תבין כמה חוות לפרוות מתפרנסות בחו"ל רק תודות לטקס מתן התורה בסיני, אירוע שכל משתתפיו חבשו בו, כזכור לצאצאיהם ההולכים בדרכם, שטריימלים מהודרים. אין כמו חוק הפרוות הישראלי בכדי לשקף את עומק החקיקה ותבונת המחוקק שלנו, וליתר דיוק את תבונת המחוקקת, ח"כ רונית תירוש מקדימה. היא שדוחפת את החוק שנועד לאסור יבוא פרוות לישראל, ואפילו נתקלה בגללו עם שר התמ"ת פואד שאמר לה שהיו אליו פניות משגרירויות של קנדה ודנמרק, יצואניות פרווה, עד שהתברר שכל יבוא הפרוות לישראל מסתכם בכ-600,000 דולר בלבד לשנה, ושאנחנו בכלל לא גורם בשוק העולמי. וככה החוק של תירוש יכול היה להתקדם, אבל מכיוון שהחרדים זקוקים לשטריימלים, אז הוסכם בינה לבינם שהחוק לא יחול על חיות יהודיות מסורתיות כגון דובים, שועלים, זאבים וארנבות (יש שטריימלים גם עם זנב ארנבות), וככה נשארנו עם הצעת החוק המבקשת לאסור על יבוא פרוות של....חתולים וכלבים. אבל אם בקיץ של השנה הבאה, אתם תראו בתיאטרון באריאל מישהי שבאה להצגה של המחזאי שמואל הספרי כשהיא עטופה ומתכרבלת בפרוות חתולים חדשה או במינק של כלבים, אז תדעו לכם שלמרות כל מאמציה ודוגמניות כל העולם, ח"כ תירוש החרוצה עדין לא הצליחה להעביר את החוק החשוב שלה.