אין כל ספק שהבעיה המשמעותית ביותר הניצבת בפני מדינת-ישראל במלוא עוזה, הינה הבעיה הדמוגרפית. ללא פתרון ראוי ביחס המספרי בין היהודים לבין אלה שאינם יהודים בארץ הזאת, לא תתכן מדינה יהודית ועל אחת כמה וכמה שלא ייתכן שלום. בשביל שתתקיים כאן מדינה יהודית נחוץ לכל הפחות רוב יהודי מוצק ויציב. סוגיה זו צריכה לעמוד בראש מעייני קברניטי המדינה וחכמיה, ואסור להם באיסור חמור להתעלם ממנה. אין לה למדינת-ישראל לאן ללכת לפני שתצלח בהצלחה רבתי את הרוביקון הדמוגרפי המאיים לשטוף אותנו מכל עבר.
האבחנה ההלכתית שיהודי הינו אך ורק מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה, הייתה נכונה וחשובה כל עוד היה העם היהודי נעדר מולדת משלו. התנאים החשובים האלה שנועדו לשמר את העם היהודי מפני התבוללות בלאומים שונים, איבדו את חשיבותם עם כינונה של מדינת-ישראל ויש למצוא להם חלופה אחרת. אנו זקוקים לתקנה שתהלום את מציאות חיינו כלאום יהודי ריבוני שחי על אדמתו, נחלת אבותינו. מעתה יש להבדיל בין יהודי הנאמן ללאום היהודי, לבין יהודי נאמן ללאום שאינו יהודי. אמנם, זה כמו זה - יהודים, אבל על-פי הדת בלבד. לא על-פי לאומיותם. הגיעה השעה לומר שהדת היהודית, ככל שהיא חשובה לנו, אינה חזות הכל! יש גם לאום יהודי וערכו אינו ראוי שיתבטל בפני הדת.
יש אפוא לרומם את הלאום היהודי ולהתירו מסבך ההלכה היהודית שחלקים גדולים ממנה אינם רלוונטים לימינו אנו. אל הלאום היהודי יוכלו להצטרף כל אלה שירצו לקשור את גורלם בגורלנו, יטַּמעו בתוכנו, ידברו בשפתנו ויעמדו עמנו כתף אל כתף במאבקים מול הקמים עלינו לכלותנו. עמנו יהיה עמם ובאשר נלך, ילכו. אפילו מסכת קידושין תסייע לנו בכך - "כיוון שנטמעו נטמעו ואין חוקרים ואין דורשים"; וגם ספר שולחן ערוך, אבן העזר, יחזיק יחרה אחריה - "כל המשפחות בחזקת כשרים וכל המטיל מום יש בו רוע כאילו היה עמלק, והפוסל במומו פוסל..."
ההפרדה בין הדת ללאום תפתח לנו פתח רחב לפתרון הסוגייה הדמוגרפית. מאות אלפי העולים וצאצאיהם, שבאו אלינו ממדינות חבר העמים, יזכו למעמדם היהודי-לאומי מבלי להשפיל עצמם בפני דיינים, השופטים את משפט האתמול. גם ילדי העובדים הזרים ששפת האם שלהם עברית, המתגייסים לצה"ל מתוך בחירה ונאמנות, ורואים את עתידם במדינת-ישראל - יהפכו ליהודים-לאומיים מבלי להמיר דתם. ולא דיברתי עוד אודות אותם פלשתינים המכירים במוצאם היהודי שישמחו לחבור אלינו, אם רק יהיה תוקף לְמעמד יהודי לאומי ללא קשר לדת. ספיגת זרים בלאום היהודי הינה אפוא משימה לאומית ראשונה במעלה.
במאמר מכונן ביחודו -
"הפתרון למשבר הגיור, חזקת יהדות בנישואין" מאת אלחנן שילה מובאים דבריו הבאים של הוגה הדעות מיכה יוסף ברדיצ'בסקי:
"החומרות בענייני נישואי תערובת היו כידוע יסוד [...] לקיומו של הגזע היהודי והמעצור החשוב ביותר להתבוללות. מעצור זה שעמד כנגד התמסמסותם של היהודים בתוך אומות העולם, יהיה לשטן בדרך הכיבוש של הארץ מחדש, כי ספיגת הישוב הזר היא תנאי ראשון לכך. בדרך נישואי-תערובת בלע כל עם שרצה לכבוש ארץ את התושבים הראשונים, ומתוך כך גדל וחזק. [...] גם עם ישראל עצמו התנהג כך עם הכנענים, הוא בלע אותם פשוט."
זוהי רק דוגמה אחת מתוך העושר המפורט והמַחְכִּים במאמרו של אלחנן שילה שאני ממליץ עליו בכל לב. המאמר, אשר פורסם ב"מקור ראשון" מנתח באיזמל מנתחים חד כתער ומתיר אחת לאחת את כל השאלות הסבוכות העולות ממונחים כמו הדת היהודית מול הלאום היהודי, מכנה משותף ומכנה מבדיל, מעמד היהודי בישראל העצמאית ומעמדו של היהודי בגולה הדוויה, מסירות נפש דתית לעומת מסירות נפש לאומית ועוד ועוד באורים מבהירים ומאירים שעליהם רק ניתן לברך "שפתיים ישק משיב דברים נכוחים". לו הייתי שר החינוך, הייתי כולל את המאמר הזה בתוכנית הלימודים, ולו אני ראש הממשלה - הייתי מאמץ אותו בשתי ידיים אל חיק מדינת-ישראל.
